מעיל צדקה לה

בסתם והשב לב עובדיהם לעבדך נ"ל דאין זה תפילה שיחזירם השם כ"א על עקירת עבודת כוכבים ומזלות שיהי' במהרה בימינו ע"י משיח צדקינו שימלא כל הארץ דעה את ה' וישיבו הפושעי' ממילא וזהו הכוונה באותו התפילה לדעתי ובזה יובן פלוגתת רשב"א דאמר אף בח"ל כן שאף הם עתידי' להתגייר דלכאורה קשה ת"ל שאנו מתפללי' שיתגיירו ומאי עתידי' להתגייר ולפמ"ש מח' מאוד דודאי אין אנו רשאי' להתפלל ע"ז בזה"ז בהיות הבחירה שיט' השם לבות ב"א אלא על העתיד לבוא ואמר להתגייר ולא אמר שיתגיירו דיהיו גרים גרורי' דו"ק בזה: והנה ברות רבה פרשה ג' מקשה בהדי' קושי' זו על הא דאמרינן והשב לב עובדיהם לעובדיך באמת כו' לא נמצא מתפללים על הרשעים אמר ר"י יבחר כתיב אפי' כל אותן שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון ונ"ל כוונת ר"י בתירוצו יבחר כתיב כלומר שאין אנו כולם לרשעים שאסור להתפלל עליהם כי הרוב מהם חשובים כאונס ברשעתם אחרי שמעשה אבותיהם בידיהם ובעיניהם הגונים מעשיהם ולאותם יש תקוה אפי' שפשטו ידיהם בזבול ועליהם אנו מתפללים כנ"ל ופי' דברי בעל יפה ענף דחוקי' וכן המפורש בגמ' ירושלמי שם וגם יש שם נוסח אחר והדברים ברורים ובמסכת סוטה ספ"ק ורבים השיב מעון שביקש רחמים על פושעי ישראל דלא מאמינים שיש אלקות שיחזרו בתשובה אולי גם הוא באופן שכתבתי למעלה שיזכו לתשובה שלימה ע"י זכות הרהורי תשובה שבלבם לכן היתה תפילתו דווקא על פושעי ישראל: (וצ"ע לתרץ מ"ש בס' חסיד' סי' תרפ"ח מזה): ח בענין חג שמיני עצרת שנסתפקו גדולי המורים לומר חג או לא הא ודאי לא קשה דבלשון בני אדם חג מקרי בלשון נדרים כמו שפסק המחבר בי"ד סי' ר"ך ס"ך (והב"י שכ' שם דקמ"ל אע"ג שהוא רגל בפ"ע כו' היינו לפי מה דס"ל הו' דמקרי חג כתב דצ"ל האי חידושא דהיינו דקאי סמוך לחג וסלק' דעת' אמינא דלא נדר כ"א זה החג הסמוך לחוד קמ"ל בלשון ב"א כולו אחד הוא) אבל נראה דגם בלשנא דקרא מקרי חג מהא דאית' בירושלמי דמ"ק מניין לאבל ז' דכתיב והפכתי חגיכם כו' ואימא שמונה שמיני רגל בפני עצמו הוא ואימא חד יומא כעצרת האי מיבעי לי' לשמוע' רחוקה שאינה נוהג' אלא יום א' כו' והנה אמ"ו אמר הא דלא קשי' לי' מתחילה דאימא חד יומא דהא וודאי מילי דאבל להקל הוא וצ"ל כיון דעצרת יש לו תשלומין ז' דחגיכם נאמר על לשון חגיגה וכיון דיש לחגיגה תשלומין ז' ל"ק מידי והמקשה בתרא משמיני עצרת מקשה לאחר דמשני שמיני רגל בפני עצמו הוא נמצא דשמיני אינו כ"א יום א' ונמצא מוכח לפי זה דשמיני מקרי חג דלשנא דקרא ולי אין ראיי' משם דיש לומר דהמקשה בתרא מעצרת דעומר מקשה לפי מאי דמשני שמיני רגל בפני עצמו אף דלענין תשלומין תשלומין דז' הוי והוי ליה סוכה שמונה א"ו דלא נפקא מידי בתשלומין כ"א מעיצומו של חג והדרא להקשות ואימא חד יומא כשבועו' ועוד קשה דא"כ למה לא תירץ גם כן מיד דהקשה אימא שמונה ה"ל לתרץ דאין לילף באבל אלא ז' דהוה המיקל באבל ואמ"ו רצה לדחות זה דהתרצן רצה לתרץ האמת כי היכי דנדע דאין נ"מ בתשלומין של החגיגה כ"א בעיצום החג ומני' נדע לילף משבועו' דהוא חד יומא לשמועה רחוקה עכ"ד) ואני אומר כיון דעכ"פ אחרי שאנו באים לתרץ דשמיני רגל בפני עצמו הרי מ"מ צריך לומר ג"כ דאין נ"מ מאי דהוה תשלומין לראשון דהרי באמת הו' תשלומין לראשון וא"כ ה"ל לתרץ בקיצור אף דשמיני ה"ל רגל אחד עם אותן שלפניו מ"מ לא נלמד מני' כ"א אבלו' ז' דתפסת מועט תפסת מני' דפסח ומשבועו' בלתי התשלומין לא נדע כ"א יום א' לשמועה רחוקה ולמה צריך לתרץ דשמיני רגל בפני עצמו והיותר נ"ל דמ"ה הי' מוכרח לתרץ דשמיני רגל ב"ע הו' דהבין קושי' המקשה שהקשה לו ואימא שמונה משום דידע דצריכין ללמוד מכאן ג"כ הזמן דשמועה רחוקה וע"כ ומצד הסברא ששמועה רחוקה צ"ל הזמן היותר מועט משמועה קרובה וסבירי לי' דנלמוד נמי מזמן דתשלומי' דשבועות שהרי מקרי זמן חג כיון שבו קרב החגיגה דשבועות וא"כ כיון דמפסח ושבועות למידן אבילות ז' ומסוכה לאבילות ח' ע"כ ז' לשמועה רחוקה ושמונה לאבילת שמועה קרובה ואל תתמה על לשון המקשה ואימא דלפ"ז ה"מ להקשות במוחלט דמספקי ליה בהא דיעלה זמן התשלומין ללמוד ממנו זמן אבילות ומשני שמיני רגל בפני עצמו והיינו דהניח לו זאת הסברא דימי התשלומין יעלה לזמן דמקרי חגיכם אלא דמכל מקום מצינו ג"כ רגל של יום א' שהו' ש"ע וממילא נילף ממנו שמועה רחוקה יום א' וא"כ אף די"ל שמונה מסוכ' עם ש"ע כיון שהוא מזמן תשלומין של חגיגה סוכ' וכבר הנחנו שימי התשלומין יעלה לחשבון מכל מקום תפסת מועט תפסת ולא נילף כ"א מפסח או משבועות עם ימי תשלומין ואולי באמת המקשה לא כיון לכל זה אלא כנ"ל ולכך הקשה א"כ נילף מיניה יום א' ותירץ לו דהאי מיבעי ליה לשמועה רחוקה וא"כ לדידן