מעיל צדקה לג

הקושי' דחגיגה לכך הי' תו' מוכרחים להציע בתחילה דלא הוי שלחן רבו כ"ה אבל מ"מ מקרי קצת שלחן גבוהה שהרי משלחן של מקום הוא אוכל וממצו' אשר קדשנו בהם וחשיב להו לאינשי שלחן רבו אלא שתקנת חכמים לא הוי בזה שיאכל על השובע משום כן דבאמת אין זה שלחן רבו דומה לשלחן של אכילת מנחות וטעמא דמילת' דמנחות נאכל' דווק' לפנים אבל מצה שאין בו אכילת פנים אלא משום דהו' אכיל' מצוו' לא רצו לתקוני שיאכל על השובע ואפי' בפסח לא חשבינהו אכילת שלחן רבו דנאכל בכל העיר דאל"כ ה"מ לתרוצי כן בתחילה ולמאי בעי לטעמא דירושלמי א"ו דלא מקרי אכילה משלחן רבו אלא מיהו דלאינשי מחשיב קצת משלחן גבוהה ומהאי טעמא ניחא דבחגיגה אף שיש בו משום שבירת עצם לא תקנו שיאכל על השובע משום דמאי דחשו בפסח משום שבירת עצם לאו משום שכחה הוא דנימא מתוך שיהא רעב ישכח וישבר עצם ממנו אלא דחיישינן דע"י שירצו לעמוד מעל שלחן רבם שבע דלאינשי שלחן רבו חשיב להו יאכל כל הראוי לאכול ואולי ע"י שיאכלו כל הבשר יפגעו במקצת מן העצם כיון שהוא רך מתוך שהוא בן שנה אבל בחגיגה שא"צ להכי שהרי עדיין אכילת פסח לפניהם ועדיין אינם עומדים מעל שלחן רבם לא ירצה לאכול הבשר כ"כ עד גמירא שיפגע בעצם ממנו לכך שאני חגיגה מפסח לאפוקי אלו חשו בפסח משום שביר' עצם שע"י שיהיו רעבים כ"כ חיישינן שישכחו ויפגעו בעצמות לשברם בכיון א"כ ה"ל למיחש ג"כ בחגיגה כה"ג לכך צריכין תוס' לומר שהחשש אינו משום שכחת הדבר אלא שגם בכוונת מכוון יארע כן לאפוקי בחגיגה כמ"ש ולא רצו לפרש דבפסח שייך ג"כ אכילת מעל שלחן רבו טפי ממצה משום דאינהו מקרי קדשים וחגיגה שאני דעדיין אכילת פסח לפניו ולא יעמוד רעב מעל שלחן רבו משום שהתו' רצו להניח טעמ' לעיקר כיון שמפורש שם זה הטעם דו"ק: ז שאלה בעיר אזמיר יצא אחד מדתו לדת אחר ולקח ג"כ עמו בנו קטן ונסתפקו שם אם רשאים אחרים להתפלל עליו שיחזורהו השם לעבודתו ויתן בלבו לשוב בתשובה שלימה עד שלא נודע אם היוצא ההוא פותח פתח, או הרהור תשובה בלבו או לא: תשובה צריכין אנו לעמוד בדין זה על שני ספיקות אם יאסר להתפלל כזה דמחזי כתפילת שוא לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שמסרו השם לבחירת האנושי למען יהיה שכר ועונש בעולם: וספק השני משום דה"ל כמו כבשי דרחמנא ואם לפניו הגון הוא להשיבהו ישיבנו השם ואם לאו לאו כיון דלא יגיע להמתפלל בזה שום תועלת כ"א למען כבוד שמו ית' א"כ אשר לפניו הגון הוא יעשה כרצונו והנה בתחילה נעמוד קצת על ענייני הבחירה שניתן ביד האדם כי זאת הבחירה אינה מתנה נחלטת לבלתו השיב בשום אופן שיטה השם לבות בני אדם כפי מה שיעלה ברצונו ב"ה כפי עומק מחשבתו לפעמים הבחירה ביד האדם ולפעמי' הק"בה מטה הלב ומקרא מלא הוא לב מלכים ביד ה' גו' ע"כ לא נתתיך לנגוע אליה וכל ספר איוב קורא בחיל מזאת הבחירה אשר לפעמים על ידי יסורים מטה לבו ומשיבו מדרך רעה ולפעמים בלי יסורים כ"א הטי' רצונו כדכתי' הכבדתי את לבו ואם לפרענות כך הטי' לטובה עאכ"ו ואומר והסירותי לב האבן מבשרכם: ואשפוך רוחי עליכם כי הנה כחומר ביד היוצר ואל תתמ' על שינוי הרצון בזה אחת שכבר ניתן הבחירה ליד האדם דאין זה שינוי בחוקו יתברך וכבר מצינו הנהגות העולם על ידי המזלות והטבע והמה משתנים כאשר הנסי' ונפלאותיו עין בעין יראו בכל עמנו מלבד המפורסמים ע"י התורה והנביאי' והוברי שמים שוא ידברו: ואין להקשות ממאי דאמרי חכמינו ז"ל על פסוק מי יתן והיה לבבם זה גו' דהוי ליה למימר תנה אתה דהתם ע"י תפילתם ושאלתם ינתן להם והרי הוא כאשר אנו מתפללים בכל יום השיבנו ודומ' דפשיט' ופשיטא מעת שהאדם פותח מעט מסייעין לו כאשר בא לטהר ומבלעדי עזרו ית' מי יוכל לכבוש להדין רברבא טורא:: ואדרבה דוק מיני' לאידך גיסא טעמא דה"ל לומר תנה אתה הא לאו הכי אין הדין להסיר היצר הרע מלבם וכל זה הרע למשה באומרו יתברך מי יתן גו' דה"ל למימר תנה אתה דאפשר שחפץ השם שע"י שיאמרו ויתפללו ינתן להם מכלל דבלא"ה לא ולכך אמר מי יתן דאל"כ מי מעכב ע"י לולא רצונו וגם משה לא התפלל בעדם אחרי שלא התעוררו המה בזה הרי נראה דתפילת אחר על זה מחזי קצת כתפילת שוא כי הוא נראה שמתפלל לנגד החוק הקצוב מאתו ית' הכל בידי שמי' כו' ועל הרוב הוא כן: אמנם בפרק סדר תענית דאמר א"נ בריוני דהוי שכיחו בשבבותן דאנא קבעינ' רחמי עלייהו דנימותו ואיהו קבעית דלהדרי בתיובת' ואהדרי הרי נראה דניחא למרייהו להתפלל עלייהו בכך שהסכים הק"בה ע"י אבל כד דייקינן ביה אין ראי' כ"כ משם לנ"ד דרש"י