מעיל צדקה לא

הרמב"ם והרמב"ם פסק דכל שכלו לו חדשי הלבנה ראוי להתקיים ומקרי שכלו לו חדשיו לכן לא חש להני ג' ימים שפירשו הם לימי הקליט' שאינם כי אם תשלומין למלא' חדשי החמה ועוד יש בידינו לתרץ ג"כ בשיטת פירושי רש"י דס"ל הני ימי' ימי קליטה והלכה כשמואל וחסידים הראשונים והני זמני איתני תרווייהו דזמן לידת הנשים לפעמים כל חדש בני למ"ד יום כמו דחשבי אינהו ומיהו איתני נמי דיש מתעברות ויולדות נמי עפ"י חשבון חדשי הלבנה כמו שנביא ראי' לזה דהני זמני תרווייהו איתני וגם חסידים הראשונים ס"ל כן אלא דא"א להו לחוש לכל הני זמני דא"כ א"א שתזקקו לנשותיה' אם יחושו לשני הזמנים עפ"י חשבון לא ישאר להם כ"א ליל ד' ואם יחושו לימי החדש צריכין לחוש אולי יחסרו החדש או יעברו ב"ד חדש אחד בנתיים ויבוא עת לדתן בשבת כי שיפורא גרים וע"כ לא חשו כ"א לחשבון לדתן של חדשי החמה: אבל האמת כי גם הנולד למלאות חדשי הלבנה מקרי בן קיימא וכלו לו חדשיו והכי מצינו במדרש רבה פ"ך שני הזמנים האלו הם ימי עיבור לפעמים בימי הלבנה ולפעמים בימי חדשי החמה דאמר שם על לידת החמורי' כשהי' פוחת' אינה מימי הלבנה כשהי' מוספת אינה מוספת על ימות החמה ומסתמא דתרווייהו אינם נפלים דאל"כ מצינו פוחת הרבה בלדת הנפלים ולפי כי חשבון הלבנה חשבון שאינה משתוו' הו' לכן לא חשו לי' כי בימי' קדשו על פי הראי' ולא ידעי מתי יבוא בשבת ואי הוי חשו לו יצטרכו לפרוש מנשותיה' לגמרי וע"כ לא חשו כ"א לימי החמ': ואפשר עוד דחסידים אינהו דעבדי שלא יהא עיבור' ע"פ חשבון הלבנה כי שמשו בשע' ממשלת החמה כידוע ע"פי ממשלתם בשעו' היום והלילה שסימנ' שצ"ם חנ"כל ובזה מצינו לפעמי' עיבור לימי החמה או ללבנה כמ"ש והכל כפי הזמן שקבלה הזרע אי בחמה אי בלבנה והם כוונו השעות מפני זהירת' על חילול השבתות: וע"פי מ"ש ניחא נמי הא דבעי ימי הבחנה צ' יו' ולא סגי בפחו' יו' אח' שהם שליש ימי העיבור לימי הלבנה משום דאיכא נמי דמתעברת ע"פי חדשי החמה והוא דאמר אסי בירושלמי צ' יום ואפשר כיון דבעי הני צ' חוץ מיום שנתארס' וחוץ מיום שמת בו הרי נכלל בתוכם כל הצ"א וז"ח שיש בשליש ימי חדשי החמה והוא מאמר דשמואל בירושלמי שכתבתי ואפשר שטעמו דאסי דבעי צ' משום דס"ל לחוש רק לימו' הלבנה אבל מצינו ג' חדשים מלאים לפעמים זה אח' זה דאז צריכי' הימים להיו' צ' יום לכן חשו לזה בכל פעם והשוו מדותיהן דלא לייתו למעוטי: ואם לחשך אדם לומר מדבעי למ"ד בז' יולדות למקוטעין שני תקופת וימים משמע דהחשבון הוא לימי החמה י"ל דהתם החשבון הכי הוי ומעשה הוי הכי דאל"כ למה לא בעינן דווקא ב' ימים בחודש הז' אלא וודאי כל שאנו יודעים משם שיולדת לשבעה יולדת למקוטעין ממילא יהי' הקטוע אפי' פחות ממה שהי' שם ה"נ בעניין הזה של תקופ' הט' אם יהי' בחשבון חדשי הלבנה סגי ואולי היה שם עת עיבורו עפ"י חדשי החמה כמ"ש וע"ש בריב"ש: העולה מכל אלו דברינו דחדשי העיבור הם לפעמים חדשי הלבנה ויוכל למיקם בגווי' ויחי' הוולד ואולי כל שנתמלא לו ימי חדשי הלבנה אף אם נתעבר שראוי להיות עבורו לימי החמה מתקיים הוולד אחרי שנתמלא לו ימי הלבנה אלא שלפעמים מתעכב הוולד ואישתהי עד הזמן שלמו לו ימי החמה וכן נראה מסתימ' פסק הרמ"בם וכמו שהוכחתי באורך: מלבד מאי דפסק הרמ"בן לעניין אבל ולכל מילי דיולדות לתשעה יולדות נמי למקוטעין ובתשובת הרי"בש בעי למיפטר מן החליצה ע"פ פסקו דהרמב"ן לכן אף דפסקינן כוותי' דהרמב"ם דבעינן שלמים לחומרא היינו שלא יהי' מקוטעין אבל מכל מקום לא נפסוק כוותי' כסתמי' דהרמב"ם שסתם ולא כתב דבעינן כל חדש בני למ"ד יום נגד דברי הרמב"ן המפורשים ודי' דבעינן כל חדש מלא לימי הלבנה וחדש שכתב משמע בסתמי' חדש הלבנה כמו שכתב בשם הת"ה אלא דאיהו הקשה שם בהג"ה עפ"י מאי דס"ל חדש העיבור בן למ"ד ואנחנו בררנו הדברים כשמלה שגם הם בני חדשי הלבנה מלא וחסר כמות שהן ודברי שמואל כפירושן כמ"ש דלא ק' מידי והראי' עוד לזה דחדשי העיבור הן חדשי הלבנה ממשמעות הסוגי' בר"ה דקאמר כי מדלית מר יומי טומאה בצרי להו כו' וע"ש בתו' שהרבה להקשות על המקשה מאיזה דרוש דהוי בהאי מעש' יומי טומאה ויותר ה"מ להקשו' אכתי בצרי' לי' יומי למלאות דחסר לכל חדש למהוי שלשים יום ואין לומר דיוכל להיות שנולד בסוף חג הפסח ע"ש בתו' דסמוך המקשה על מאי דאיתא שם בפרקי ר"א וגם פשוט' לשנא דקרא משמע בתחילת החג דכתיב למועד אשוב אליך והנה בן וגו' משמע לעבר א"ו שיוכל להיות ג"כ החדשים של לבנה ואדרבה הכא איתנהי: ורש"י שכתב בכל הני דוכת' דחדשי עיבור בני שלשים