מעיל צדקה ל

הרמב"ם לאו מדברי חסידים הראשונים חש לי' דיש לומר אינהו לא עבדי כי אם לזהירות רחוק' מאוד כמ"ש על חסידים הראשונים דפרשי מנ"ט חלקי היתר שלא לבוא לידי איסור אבל מעולם אנן לא חיישי' לי' דאזלינן בתר רוב נשים שמתעברים בעת ביאה ממש ומיד נקלט הזרע בתוקף החום ודבר רחוק הוא שיקלט אחר כך ומילתא דלא שכיח הוא אלא דאינהו חשו להו גם לחשש רחוק כזה אבל אנן לא חשינן ליה למיעוט' שהרי אין אנו חוששין במכה אביו וכן הבא על אשת איש שהי' בת ג' שנים ויום אחד נהרג הבועל עלי' ולא בעינן שיקבל עלי' בעלה אם תהי' איילונית ולא חיישינן שמא תמצא איילונית דהרי לא פסק הרמב"ם בפ"א דאיסורי ביאה דבעינן קבלה עלי' כדמתרץ לה הש"ס בסנהדרין בריש פרק בן סורר ומורה ולא היה בש"ס כ"א דחי' בעלמא והראי' לזה שהוא דבר רחוק שיקלט הזרע אחר כך מדלא בעינן צ"ג יום בימי הבחנה אף כי התו' מתרצי' זאת הקושי' ביבמות דף ל"ז אולי הרמב"ם ס"ל דלא חשו לזה כלל שהוא דבר רחוק שיהי' כן אבל אם נאמר מאי דפסק הרמב"ם דלא מקרי כלו לו חדשיו עד דמלו לו תשעה חדשי' שלמים בא לו מפסק שמואל ומדברי חסידים הראשונים ודבריה' דקודם לזה נפל מקרי א"כ ה"נ ה"ל לחוש לאלו ימים דהבחנ' כיון דאינהו חש להו דו"ק: ואי לאו דמסתפינא אמינא דפליג הרמב"ם על פירש"י וס"ל מעולם דלא חיישי משום ספק קליטת הזרע דוודאי הזרע נקלט בראשון כל שעלתה לו, שלבסוף נתעברה מאותו הביאה אנו מונין לה מראשון מעת ביאת הזכר עלי' כי מיד שקלטתו הרחם מקרי קליטה ואי לא פלטי הרחם נמנה העיבור ממנו מאותו הזמן שקבלו: וטעמא דפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה משום דעד אותו יום שערו חז"ל שעדיין אינו נסרח ואלו קלטתו אשה מעתה דרך אמבטי ראוי הוא להזריע ולא יותר אבל כל שנכנס בה ביום ראשון ונתעברה ממנה ולא פלטתו הא וודאי מונין לו מיום ראשון דכיון דנעצר בה מדוע לא נמנה לו מראשון (ומצאתי אח"כ בדברי מהרי"ט בתשו' בח"א סי' צ"ח כדברי והנאני שכוונתי לחכם גדול כמותו): ואולם טעמא דשמואל דאמר אשה יולדת לרע"א רע"ב רע"ג משום דהני יומי מוכני' להולד' ושכיחי בי' עת לידת הנשים ואין בהם הכנה לזה יותר מלזה ובחדא מחתא איתנהו משום הכי חיישי לכל הני יומי ולא יותר ולדעתי הו' משום דהני איתני סוף ימי חדשי חמה של העיבור אם נחשוב אותן מלבד יום שקבלה האשה הזרע או שיהי' מלבד יום הלידה והם ג' תקופ' בני צ"א וז' שעו' וחצי או משום דחסר מידי מיום רע"ד: ובהכי ניחא מאי דמצאתי בתרי דוכת' האי מימרא דשמואל בירושלמי וגרסי שם רע"ד ימים ועפ"ז אתי נמי שפיר מאי דאית' שם וגם במדרש הרבות דאמר שמואל על פסוק הרבה ארבה כל שהוא בהרבה שהוא בגי' רי"ב יום ארבה כלומר אגדל ויחי והוא רומז למספר ז' חדשים שלמים והיותר מזה ימות מפני שהוא בחודש השמיני דמסתמא לפחות מזה לא כיון שהרי לכ"ע היולדת לז' יולדת למקוטעין ואולי ס"ל יולדת לז' ג"כ אינה יולדות למקוטעין מ"מ יקשה מדוע חשיב רי"ב והלא אינם כ"א ר"י ואי חשיב נמי ימי קליט' דספק אם קליט הזרע ה"ל למחשיב עד ג' ימים אבל למ"ש ניחא דליתני הני ימים של ימי קליטה אלא יומי דמשלים חדשי חמה הן נמצא בז' חדשים אינם כ"א רי"ב יום מלבד יום שקבל' הזרע או חוץ מיום הלידה ואותו המאמר לא חשבינהו כדאית' בבבלי דלא חשיב תשע כ"א לרע"ג כמ"ש אע"ג שבמקום אחר בירושלמי כי חשיב להני רע"ג חשיב להו עד רע"ד אין זה קשי' כ"ה כיון דשני מימרות אינהו בשם שמואל ובאות' המימרא באמת לא חשיב מניין ט' כ"א עד רע"ג ולא יותר: ולשון המדרש שם דייקי הכי דז"ל שם אמר רבי ברכי' בשם ר' שמואל לעולם אין האשה יולדות או לרע"א או רע"ב או רע"ג לט' הן עיבוריהן ופירושו דהן ועיבוריהן נ"ל הוא מה שמוסיף חדשי החמה על חדש הלבנה שממנו אנו צריכין לעבר השנים כשמתקבץ מהם חדש שלם וע"ש בפי' המתנות כהונה ובשם רש"י: והראי' לפירושי זה ממה דאיתא בירושלמי פרק החולץ ובנידה על הני ג' חדשים של הכרת העובר בשם ר"ח אמרי אפי' רובא של ראשון ורובא של אחרון והאמצעי שלם אסי אמר תשעים יום שלמים ושמואל אמר הן ועיבוריהם ומשמעות הלשון דשמואל פליג ולכאורה במאי פליג עלי' דאסי אם לא דלשנא דעיבוריהן הוא כולל היתרון שמוסיף חדשי חמה על חדשי הלבנה שג' מהן צ"א ו"ז ו"ח ומני' אתי' לן ראי' נמי דהכרת העובר לשליש ימיו הם חדשי חמה לדעת שמואל ולא משום ימי הקליטה מוסיף הני יומי רע"א רע"ב ורע"ג דו"ק: וכיון שכן יבוא הכל על נכון אחרי דהרמב"ם לא חש להא דשמואל וס"ל דאיהו לא אמר דפחות מזה הוי נפל כמו שכבר הארכתי בביאור כוונתו דשמואל לדעת