מעיל צדקה כח

מפרי' ורבי' לגמרי אלא חשו למאי דחשבי שהוא שכיח שתלד בו ואח"כ לא חשו עוד וא"כ יוכל להיות ג"כ דיולדו' לחדשי הלבנה ומקרי כלו לו חדשיו דיוכל לחיות ג"כ הוולד ואינו נפל אלא היותר שכיח הוא שיולדת לר"עא רע"ב רע"ג ולהם חשו ולא יותר כי עשו לתקן בו מעט שהרי אין אדם מצווה ע"כ ועיי' בריב"ש סי' תמ"ז: לכן נ"ל שלא עלה. על דעת הרמב"ם דפסק דבעינן ט' חדשים שלמים מהא דשמואל אלא מהא פלוגת דיבמות דף פ' ע"ב דתני איזה בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר כו' וסבירי לי' להרמב"ם בדברי התנא. קמא דאמר כל שלא כלו לו חדשיו דבעינן חדשים גמורים ולא מקוטעין ולישנא הכי משמע דאמר כל שלא כלו לו חדשיו ולא אמר איזהו בן שמונה הנולד לשמונה וגם הריב"ש בתשובה סי' תמ"ו דייקא מילתא מלשון הזה דהל"ל כל שלא הגיע לו חדשיו ע"ש א"ו כל שלא כלו לו חדשיו לגמרי ט' שלמים ה"ה כבן שמונה ורבי לא פליג עלי' בזה אלא בשגמרו שעריו וצפרניו אמרינן דאישתהי. ולפי זה קשה לי להרמב"ם למה אמר בנדה שמואל דאמר כחסידי' ולמה לא מוקי לי' כתנא קמא דרבי א"ו ס"ל דהאי ת"ק דרבי נמי דאמר דבעינן תשע שלמים היינו לאפוקי מקוטעי' דלא כמו שכתוב אבל בהא מודו לר' יהודא דשיפורא גרם ותשע חדשים של עיבור הם חדשי הלבנה דכל שיש למעט מחלוקת התנאים אית לן למעט כמ"ש תוס' בכמה דוכתי' ובתשוב' מהרי"ק שורש קע"ז וכיון דבהדי' מרבי יהודא משמע דס"ל דשיפור' גרם מסתמא לא פליגי בזה עלי' וגם רבי אתא לאשמועינן דבר זה אגב אורח' דאמר דיה חדשה שהוא חדש הלבנה המבורר כמ"ש תוספת שם: ומה גם דלישנא' דחדשיו מצינן לדיוק' הכי ואפי' שמואל לא קאמר חדשי החמה דנימא דחדשי' כולל מספר חדשי החמה דלמספר חדשי החמה יהי' יותר מרע"ד יום מלבד חששת ימי הקליטה לדעת רש"י ובני שלשים אינן במספר ירחי' כלל (ואין להקשות מהני צ' יום דהבחנה שכללו במספר ג' חדשים י"ל דש"ה דלפחות מצינו ג' חדשים בני למ"ד יום זא"ז בשנה שהוא שלימה שחשון וכסלו וטבת מלאים כמ"ש בע"ה ומהאי טעמא גופא לא חשבי שמואל למניין חדשי' כ"א במספר ימיו המבוררי' ולכן א"א לתרץ שם בנדה שמואל דאמר כת"ק דרבי ביבמות ומתרץ איהו דאמר כו' ועי' בתו' כתובות דף ע"א ע"א ד"ה ר"י היינו ת"ק דמשמע קצת היפוך דברים: והנ"ל דגם שמואל דאמר אין אשה יולדות כו' לא כיון דלפחו' מזה הוי הולד נפל ולא כלו לו חדשיו דחלילה שיחלק שמואל על סתמא דסתים לן רבי ות"ק דיבמות וגם רבי לא פליג עלי' בזה וכל לשנא דש"ס דאמר יולד' לתשעה ולישנא דכלו לו חדשיו משמע שזמן העיבור וכיליון שלהם במספר ירחי' הוא ומחסידי' ג"כ הרי הקשינו שאינו סיוע לזה כלל אלא איהו ג"כ אמר מילתא דאמרי חסידי' הראשונים מאן דבעי למהוי חסידא יקיים וידע כי אין אשה יולדות כו' כלומר שהוא הגדר של העיבור דשכיחי למילד באלו הימים רע"א רע"ב רע"ג ויפרוש מאשתו בזמן שיגיע ימים אלו בשבת אבל ידע ג"כ דאית מהן שיולדות לז' למקוטעין ובני ט' ללבנה ואית דאישתהי לאחר ט' כמו שאנחנו רואים בעינינו ויש דמפילים ומחללי' שבת עבור האם ואין מי שידע עת לידתה אלא שמוטל על האדם להזהר מהזמן הראוי ודרכו שבהן יולדו' וזהו מדרכי הפרישות ולא יותר ואיהו דידי' עביד שלא יבוא לידי חילול שבת במידי דשכיח שהן יולדות כן ועכ"פ יתרחק מאי דאית להתרחק ואינם מחוייב' יותר מזה, שקבל שמואל דחשו לי' החסידים הראשונים אבל מעולם לא פליג שמואל דבני ט' של חדשי הלבנה אינם נפלי' נגד סתימת כל התנאים דאשכחן דבריהם בזה א"ו דגם איהו ס"ל כוותייהו ומילתא דידי' מילתא אחריתי הי' ובזה נראה ג"כ כוונת הש"ס בלישנא דאמר איהו דאמר כחסידים הראשונים מה דהל"ל איהו ס"ל כחסידים הראשונים: ועפ"ז נ"ל דפק הרמ"בם כת"ק דרבי ביבמות דבעינן שלמים כלומר לאפוקי מקוטעי' ולישנא שלמים שכתב הרמ"בם בכל פעם לא אתי אלא לאפוקי מקוטעין ולא לאשמועינן שיהיו החדשים בני שלשים וכן כתב הגהות מרדכי שם על מילת שלמים המוזכר בירושלמי: וגם מדמר זוטרא דאמר אפילו למ"ד יולדת לט' אינה יולדות למקוטעין יולדות לז' יולדות למקוטעין משמע לי' להרמ"בם דהאי מ"ד הם החכמים דפליגי עלי דרבי ביבמות שהרי א"א לו לפרש שהם דברי חסידי' הראשונים ושמואל כמ"ש רש"י דהרי מהם לא מוכח מידי דס"ל הכי כמ"ש דאינהו מצי נמי סברי דיולדו' לתשעה וע"כ ס"ל דכיון מר זוטרא לתנא קמא דר' ביבמות שאיהו ס"ל יולדות לט' אינה יולדות למקוטעין ובגוף החדשי' משמע לי' דאינהו חדשי לבנה וכסידורן א' מלא וא' חסר עפ"י קביעות ב"ד באותו שנה כי שיפורא גרם כסתמ' דמתנ' דנדה דסתם לן רבי כוותי' דר' יהודא בזה