מעיל צדקה כז

הקפת החמה עם הלבנה כפי שיהי' בו הקיבוץ כידוע דאי בתר שמא דחדשי הלבנה לבד אזיל וא"כ מן הראוי להיות קור וחום של תשרי שוה אם יתעבר השנה או לא יתעבר וכמ"ש וכדאיתא בירושלמי לאל גומר עלי שהק"בה מסכים הזמן ובתולי' בת ג' שנים חוזרין כמבואר שם א"כ הקור שראה לפי שם תשרי יהי' לעולם בשיוו' אחד בין יתעבר בין לא יתעבר קור וחום יהי' כסידורו של כל השנים וא"כ מאי נ"מ לכה"ג במאי שיתעבר ולמה אין מושיבין את הכה"ג בתוך עיבור שנים א"ו שתא בתר ירחא אזיל אחרי חלקיו שהשנה כולל שס"ה יום וחלקיו הי"ב שבהם אינם משתני' וא"כ הקור שמן הראוי להיות במרחשון הו' בתשרי אם יתעבר ולזה יחוש הכהן מלעברו מ' הצינה. והקשה מהני רועי בקר שנתנו סימניהם מן הקור ועברוהו רבנן להאי שתא דהשתא בשלמא אם הקור בתר שמא דחדשים אזלי שפיר שכל זמן שעדיין עמדו ב"ד בספק אם יעברו השנה הי' משמש קור של שבט באותו החודש ומן השמים הוכיחו והראו להם רצון השם לעבר כמו שנתגלה ע"י ג' הרועי' האלו ובוודאי אלו כבר עשהו אדר ולא עברוהו והיתה הסכמה שלא לעבר הי' משתנה הקור והעת כמ"ש לאל גומר עלי אבל כ"ז שהיו מחשבין בדבר הי' העת כמו שראוי להיות והק"בה שהוא היודע כי עתידים הם להתעבר והסכים הזמן עמהם ולכך באמת סמכו רבנן לעבר האי שתא אבל אם הקור והחום לפי מניין ימים שבהם הקיפה החמה בגלגלה אשר אין בזה שום שינוי שהרי ידוע תמיד יתרון הלבנה על החמה א"כ לא ישתנה לעולם דבר בענין קור וחום ולמאי הוי צריכי רבנן לסמוך אדברי הרועי' האלו וכי לא הוי ידעי מבלעדיהם יתרון הלבנה שידעו מזה ערך הקור ואם הדין שתתעבר השנה מ' יתרון ההוא ולא הוי צריכי כלל לידע כמות הקור עצמו כי מחשבון מהלכה נדע השיעור דו"ק: ומשני בוודאי אינהו סמכי אחושבני' דיתרון הלבנה ובשביל התקופה עיברוה ורועי בקר אסתייע מילתא לידע גם כן הענין ולהבין מכמות הקור או הביכר כאלו ידעי מחשבון היתרון שהאי שתא ראוי להתעבר ולעולם הקור וחום הולך על שיווי אחד לפי מניין הימים בתוך ימי החמה ולפי נטית' מעל קו השווה לצפון או לדרום וזהו גם כן כוונת רש"י אחרי קצת תוספ' לפרש תירוץ הש"ס ואין כאן מקום להאריך כי גם אם לא היתה כוונת רש"י כזה עכ"ז נראה הדבר שהוא קרוב לאמת והאמת אהוב מ"מ: והנה נא ערכנו עד מצאנו בש"ס כתבו לשון חדש למניין חדשי וחלקי החמה וכן לשון ירח כיוצא בו ועכ"ז קשה על הרמב"ם דה"ל לפרש וביותר כי בני שלשים אינם לא חדשי החמה ולא חדשי הלבנ' ופשיטא דה"ל לפרש אף כי ירח או חדש אחד וודאי תופס שלשים יום כמ"ש אמנם קיבוץ תשעה מהן לא נדע כ"א מספר א' של חדשי חמה או לבנה לכן ה"ל להרמב"ם לתפוס לפחו' בפעם א' מנין ימיהם: ועיין בהג"ה מרדכי במסכת יבמות שהקשה בזה על כ"ד חודש של מניקת ועיין בתשובה בת"ה סי' רי"ו הגם כי מדברי ההג"ה באותו התשובה כת' כי תשעה חדשים עיבוריהם בני רע"א יום מכל מקום לא ק"ל הכי ע"ש: ובתשובת מהר"ם מרוטנבורג סי' ד' ק"ל כל מקו' שנזכר' בש"ס חדשים הם על סדר חדשי הלבנה א' מלא וא' חסר: ועוד קשה אם כוונתו של הרמב"ם שאותן החדשים צריך להיות בני שלשים יום והו' ממאי דפסק כשמואל וכדעת חסידים הראשונים כאשר חשב הרשב"ץ שאין אשה יולדות אלא לרע"א יום א"כ מדוע לא חש נמי למאי דחיישינן אינהו שמא לא נקלט הזרע ביום הא' ולפחות בנפשות גבי רוצח הוה ליה למיחש שלא לחייב ההורגו עד שקים לה בגווי שכלו לו רע"ג יום וכן הקשו בתו' יבמות דף ל"ז ותו קשי' למה פסק הרמב"ם כהא דשמואל אחרי שמצינו דסתם רבי מתני' דנדה דלא כוותי' דתנן בפרק בנות כותים רבי יהודא אומר די' חדשה כו' אמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר ר' יהודה שפורא גרם ואף דשארי התנאי' פליגי אדרבי יהודא והלכתא כוותייהו מ"מ בזה לא מצינו דפליגי כ"א בימי הקישוי ואגב אורחי' סתי' לן אליב' דר' יהודא דשיפורא גרים ומצינו בסוגית הש"ס דכיוצא בזה דסתים לן רבי מקחי סתם משנה דעיבור' נשיי בתר ירחי לבנה אזלי ולמפסק בזה כשמואל נגד סתמא דמתני': וביותר קשה אדשמואל דאמר כחסידי' הראשונים ולא מצינו בזה דבריהם שפחות מזה הוא דלא כלו לו חדשיו אלא אינהו חשו כל מה שיוכלו להשמיט מבלי יבואו נשותיה' לידי חילול שבת בעת לידתן והא וודאי ידעי דאיכא דיולדות לז' ואינהו יולדות למקוטעין ומה יעשו אם תלדי בשבת א"ו הם עשו אשר בידם לעשות ולתקן וכן כתב הרי"בש ולא חשו יותר מזה דיבטלו