מעיל צדקה כה

ומה שכתוב בעיקר הדין שאני מחלק בין תנאי הירושלמי לתנאי מהר"י ברין הנה החילוק מבואר בקל לכל מבין דשאני בין תולה תנאו בעיקר הזיק' שהי' דאורייתא וה"ל כאלו בא לבטל גוף הזיק' דאורייתא שהי' זקוקה ליבם וה"ל בהדי' כאלו מתנה על מה שכתוב בתורה אבל באומר באם תפול לפני אחי לייבום לא תהי' מקודשת לו למפרע הרי משמע שעיקר הזיקה מתקיים שהי' דאורייתא אלא שבהיות כן שהי' תפול לפניו כגון שימות בלי וולד לא תהי' מקודשת כלל אבל בלשון הירושלמי שאמר אם ימות לא תהי מזוקקת ליבמה ה"ל תנאי עמש"ב והוא עצמו החילוק שבין אומר ע"מ שאין לך עלי אונאה לאומר ע"מ שאין בו אונאה וכיוצא בו בתנאי שביעי' ולדעתי לא הייתי צריך להאריך כי הוא מובן וקל לכל בר בי רב לולא כי גדול' מעלת אמ"ו מתפאר עלי לאמור שאין ממש בחילוק הזה ואני כתבתי הנ"ל ונראי' לפני קצת מן החברי' אשר עמדי ששמעו דבריי ודייקא לישנא אנן ותלמודינו בזה נתקיים בידינו לצאת ממלחמת של תורה: ה יחי שלמה מסכת שלימו שהשלום שלו ירום הוד הדרתו על ראש מרומ' קרת מה מאוד נעמו מעשיו וישרו דרכיו הלא ברכת בני עמינו שמענו שמעו של החכם הכולל הרב הגדול יוצא ונכנס באוכלסי' העומד על משמרת התורה ועבודה בקהלה מפוארה ואתו עומדים מתוועדים בבית מדרשו כולם יראו זרע יאריכו ימים אמן: האמת אהוב הגם כי לא ידעתיו איכה ואם אני כדאי לשאול ממנו וגם ערכו לא נודע לי הגם שמענו משמעו מהני הדורי דהדרי אזלי ואתי ואם כי דבריהם לא מעלין ולא מורידין עכ"ז לגודל חשקי לדבר אשר עלתה על מזבחי המבואר להבא לידע אם יסכימו בהם המתפלסי' ברפואות הגם חקרתי מחכמי א"י פה אבל לשוא צרוף צורף ואמרתי אלכה נא למאהבי אוהבי תורה אשר להם משפטי היושר וגם להם יד ברפוא' תעלה ויהי לי לישועה אם דברי כנים שכתבתי על ט' חדשי העיבור אם הם חדשי החמה או לבנה כאשר ירא' בנדון שלפנינו וזהו: אשה אחת טבלה לבעלה בך"ה בניסן ונזדקקה לו עד ך"ז בו ויהי הבוקר נסע בעלה ממנה לדרכו ונשתהה בדרך עד סוף ימי אלול והי' נתעברה מביא' ימי ניסן והוכר עוברה ומרגישה בו לפעמים בימים אשר בעלה חוץ לביתו ואח"כ בליל ר"ח שבט המליטה ולד נגמר בשערו וצפרניו וחי שמונה ימים והלך אח"כ לעולמו ושבק חיים לכל חי ונסתפקו אם חייבים להתאבל על תנוק כזה דחיישינן שכלו לו חדשיו: והשבתי אף כי נראה בתחיל' העיון שאינה מחוייב' להתאבל כפשטת פסק הש"ע בדעת הרמב"ם דלא יצא מספק נפל עד שישלים לו ט' חדשים גמורים והוא לדעת הרשב"ץ המובא בא"ע סי' קנ"ו הני חדשים בעינן כולם בני שלשים יום שלמים וכן פסק שם רמ"א בה"גה וכן משמע מלשון רש"י בכמה דוכתי' דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אלא בעינן חדשים שלמים בני שלשים יום ושנת השאל' הזאת הי' חשון וכסלו וטבת חסרים הרי הני ט' חדשים עם הני ד' דניסן עולי' קס"ט יום עם יום ר"ח שילדה בו ואכתי חסר לי' שני ימים ממניין רע"א ופשט כל הפוסקים לדעת הרמב"ם דבעינן ט' חדשים גמורים משום דפסק כשמואל בנדה דף ל"ט דבעינן רע"א יום וא"כ מידי ספיק' לא נפק' וספק אבילו' להקל: אכן ב' וראינו כל הני דוכת' כד דייקינן דכתב הרמב"ם האי דינא ובאין שום אחד מכל המקומות שכתב בהן מניין הימים כי אם בכולם הזכיר מניין חדשים גמורים ואי כדברי הרשב"ץ לא ימלט מהזכיר פעם אחת האי דינא במניין הימים אשר להם אחרי דסתם חדשים אינם כוללים מניין רע"א דוודאי סתם חדשים לא מקרי כ"א חדשי לבנה והי' נקראת כן ע"ש שמתחדשת בכל פעם ומצינו בגמ' נקראת הלבנה ע"ש חדש שנים שראו את החדש איזה חג שהחדש מתכסה בו ובגמרא דר"ה וסנהדרין תני כמה עיבור שנה חדש רשב"ג אומר שלשים יום ואמרינן שם מאי בנייהו כו' נמצא דמלת חודש כולל חסר ומלא שהוא מורכב מך"ט י"ב תשצ"ג כידוע לכן אי לאו דס"ל להרמ' בסכמ"ש בע"ה לא הי' נמנע מלפרשו ואף כי כל פעם שמוזכר חדש אח' לבד הוא שלשים יום כמ"ש תוס' בסנהדרין דף י"א ד"ה רשב"ג דביבמות אמר ירח שלשים ימים שלמים וכן בנזיר אמר עד חדש ימים שלשים יום היינו וודאי דחדש אחד הוא שלשים שהרי הוא יותר מך"ט ואזלינן לחומרא כיון דלפעמים הוא מלא כמ"ש בע"ה אבל כל שיבוא בהן קיבוץ ט' חדשים הא ודאי פשיטת העניין כי יחסר להם ימים בכללותן ולפחות ה"ל לפרש דאין דרך הפוסקי' כהרמב"ם לסתום הדבר אלא לפרש ואפי' לאמוראים קיי"ל דה"ל לפרושי וכן מצינו האי מימרא דשמוא' בב"ר פ"ך דאש' יולד' לרע"א יום שהם ט' חדשים ועיבוריהן שהם בני שלשים יום כמו שמוזכר לפעמים בליל עבורו שהי' ליל למ"ד ולהורות הדבר הזה עצמו בא בעל המדרש לפרש שאינם חדשים סתם אלא בני שלשים הרי כי במלת ט' חדשים לבד לא ידעינן