מעיל צדקה כד

שכתבת' אבל אם נפרש דהקושי' הי' שלא יחולו הקידושין למפרע גבי בעלה הראשון וודאי קשה מהאי דקדש' סתם כמ"ש כיון דמקשה שלא יחולו הקידושין למפרע ע"כ לא אסיק אדעתי' הסברא דטב למיתב טן דו וזה פשוט: ומה שכתב עוד לפרש הירושלמי ולחלק בלשון אנן מבני גלילא דלא דייקא לישנא ומכל מקום כד דייקינן לא מצאתי שום דבר לחלק ומאי נ"מ אם אמר אם יהי' לו בנים תהי' מקודשת כיון דעיקר הכוונה לעקור ד"ת ולא דמי לדברי הרא"ש בתשובתי דשם לא כיון לעקור כלל ואדרבה משם ראיי' לאסור כמו שכת' בתשובתי עכ"ל אמ"ו הגאון נר"ו: ד והנה דבריו בזה אינם מובנים לי וראשית דבריו מה שכתוב דהמקשה הוה ליה להקשות אכל מומין גדולים לא לבעי גט י"ל ה"נ אלא דחדא מנייהו נקט ובאמת קושי' זו ג"כ קשה בלאו הכי ומ"ש דקשה לי' לפי דברי יותר מעל פשוטת הש"ס ואם מה שכתב לתרץ לולא דברי דס"ד כוונת המקשה להקשות משום תנאי יש לומר דידע דטב למיתב כו' הכי נמי נימא לפי דברי דמקשה משום קידושי טעות יש לומר דעל כל מומין מהי' תית' נימא הכי וחלוקו בזה דחוק ורחוק ואדרבה לפי טענת מקח טעות לא אמרי' בכה"ג כ"א במום גדול כזה שהוא מוכה שחין שידוע הוא לכל שאין אשה מתקדשה למוכה שחין שתשמיש קשה לו ומה לה בבעל כזה כמו שכתבת' על מי שישען על ביתו ולא יעמוד דלא שייך טב למיתב כו' לאפוקי בשארי מומין אף שכופין להוציא מכל מקום אמרינן מתחילתה סברה שיכולה לקבל וקבלה קידושין בסברא זאת: ומה שכתב עוד להקשות דהוה ליה להמקשה להקשות מקידושי' לבעלה גם את זה צריכ' לתרץ בלאו הכי בש"ס והאמת בזה דגבי בעל בעצמו לא קשה שתצא ממנו בלי גט ממ"נ אם היה מוכה שחין בעת שקידשה הרי סברה לקבל וסבורה שיכולה לקבל דאל"כ למה קדשה נפשה וע"כ צריכי גט אח"כ דיכול' אח"כ לטעון אין יכול עכשיו לקבל וכופין אותו להוציא בגט ואם בנולד לו אח"כ שנעשה מוכה שחין הא וודאי בנולד כזה לא אמרינן אומדנא כזה דלא שכיח כלל כאשר מלאים כל הפוסקים מזה דאפילו בנעשה אחיו היוצא מכלל דת היהודים אח"כ לית מאן דפליג דצריכה חליצה למאן דסבירי לי' שהי' זקוקה ליהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת ול"ד למיתה דשכיחי ובאמת גם הש' ס לא מקשה כ"א לפי מאי דמסיק דאמרינן יחזור הכסף אם מת משום דאדעתא דהכי לא נתן הכסף ומקשה אלא מעתה גבי יבמה וכן בחטאת שמתו בעליו וכל כוונת המקשה באלו בסיב' הנולדה ע"י מיתה דכיון דמיתה שכיחא אמרינן בי' אומדנא ועיין בדיני אומדנא בתשובת מהרא"ש סי' ס' וס"א אבל באונס כזה שנעשה מוכה שחין משנשאת אע"ג שכופין אותו להוציא מכל מקום אינה יוצאת בלי גט דלא אסקה אדעת' דלא לקדשה לי'. והרי הוא בדומה למאי דאין פותחין בנולד גדול כזה שנעשה ביתו בית הכנס' או שנעשה סופר דאמרינן אפי' אם הזכירו בשעת הנדר דלמא יעשה בית הכנסת אפ"ה הוי נדר דלא האמין לחידוש כזה ה"נ דכוותי' בעת שנתקדשה לו אם הזכירה אדם לזה אפ"ה הוי מתקדשה אליו דאל"כ לא ישא לאיש שכול' מוכני' לסיבה והרפתקאו' ודווקא על יבם מקשה ומיירי שהי' אז מוכה שחין בעת הקידושין ואפ"ה נימא דלא אסקה אדעתה שימו' בעלה בלי זרע ותפול לפניו ואלו הזכירה. אדם על זה לא הוי נתקדשה לו ועכ"פ הוה בדומה ממש למאי דמסיק שם מאומדנא דמית': ואל תשאלוני ממ"ש תו' שם שהקשו מאדם שקנה מקח ונתקלקל כו' דמשמע שנתקלקל אח"כ ה"נ דכוותי' יש לומר דמדמה קילקול המקח למיתת בעלה אבל מיירי שכבר היה מוכה שחין דאלו לא היה מוכה שחין המ"ל דהו' מלתא דלא שכיחא ואינו בדומ' למיתה דמסיק מקודם לזה: ובאמת הקושי' הזאת הי' קושי' בפשוט' הש"ס גם אם נפרש כאלו התנה בתנאי מצינו להקשות כן: וא"נ יש לומר דהש"ס לא בעי להקשות מבעל דאף אם מתורת קידושי טעות אתינן עלי' מכל מקום הרי פירשו תוס' במקח כיון שבדעת המוכר נעשה לא אמרינן אדעת' דהכי לא קנה והכי נמי לבעלה לא אמרינן אדעתא דהכי לא קדשה אבל לגבי היבם כיון דלבעל לא איכפת לי' בזה שתצא מאחיו בלי חליצה נמצא דשפיר נימא אדעת' דהכי לא קדשה נפשה דו"ק: אבל תירץ אמ"ו שנפרש חילוקי' בין המקשה והמתרץ בסברא דטב למיתב טן דו גם נגד היבם כיון דלא מגרע לה דבר מבעלה אף אם יהיה לה תנאי עם בעלה אם תפול קמי' יבם שלא יהיה קדושיו קידושין ועכ"ז כל ימי' תהי' עם בעלה טן דו. והמתרץ לא ס"ל כן זהו דוחק שיהיו מחולקים בזה וגם מ"ש לתרץ למה לא מקשה הש"ס על מי שנולד לו מכת שחין שתצא ממנו בלי גט נהפוך הוא לפי דברי שפרשתי שהמקשה הקשה מקדושי טעות ניחא יותר ואין דעתי יורד לסוף דעתו ברוב דבריו ועיקר קושייתו על התרצן אינו מתורץ כלל.