מעיל צדקה כג

דהכי לא קדשה ואף על גב דקשה מכל מקום הרי אפי' במוכה שחין שנולד בו אח"כ אין חוסמין אותה להתייבם לו וא"כ מהיכי תיתי נימא דאדעתא דהכי לא קדשה לו דמאי איכפית לה בכך כיון דע"כ צריך לחלוץ לה יש לומר באמת זאת הקושיא קשה על הש"ס בלאו הכי דהרי גם מבעלה כופין אותו לגרש מכ"ש מן היבם שלא יכניסנה א"ו דע"כז קשה להש"ס דנימא לא קדשה נפשה להתייבם לו ולא רמי' קמי' זיקת יבום כלל וה"ל כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה דלא קדשה לו כל שתפול לפניו ולא רמי' קמי' כלל ואטרחי בכדי למה וזה בכלל כל שהעלתה בכך כגון שהי' מוכה שחין כשנתקדשה לאחיו אין צריך חליצה כלל דכל דבדיד' או שאין צריכה כלל אפי' חליצה או שצריכה להתייבם אליו כדמסיק טב למיתב טן דו לולא שגילה לן הקרא והקרא צריך בשנעשה מוכה שחין אחר שנשאת לאחיו או אחר שנפלה לפניו וכמו שכתב לעיל: אבל בתירץ אמ"ו ישארו קושי' רבי' שהקשיתי וגם לא מוכח מידי דאתי להוכיח לדעתו שהתנאי הו' שלא תהיה זקוקה לייבום דגם בזה מאי מקשה למה לי קרא דלמא היא גופא אתי קרא לאשמועינן שאין תנאי מהני כ"א בזה דמתנה שלא יחולו הקידושין למפרע קמ"ל וכ"ת דלא עלה על דעת המקשה זה דלמה לא יועיל התנאי גם בזה א"כ ה"מ להקשות כפשוטו למה לי קרא דהרי כיון דעל כל פנים מהני תנאי דחליצה לבד סגי לה מהי' תית' נימא שהתנה יותר מזה וכסברת קושי' המקשה דהוכיח מני' דו"ק ותו קשה מהי' תיתי נימא דנכוף אותו לחלוץ אי לאו קרא ואף שאינו נוגע לצד הדין אפלפל בדברי אמ"ו וגם לפניו לא עלה כ"א לחדד התלמידים לפרש כן דעת המקשה ומה שכתב עוד דמדברי התוס' מוכח דפי' הש"ס דהתנאי' הי' כתנאי מהר"י ברי"ן וע"כ מפרשי' תוס' למעקר הנשואין לא עבדי ואנחנו כתבנו כמה פנים אשר מהם נראה דלא מוכח מידי מתוס' אלו: ושארי דבריו הנאמרים בתשובתו דברי פי חכם חן וכעת מפני אהבת הקיצור לא שמתי להשיב עליהם בגוף הדין יען כתב בסיומו שלא החליט האיסור ע"כ תמכתי להתיר: ונחזור לנדון שלפנינו לפי דעת החוששין כאן משום בעילת זנות אף שאין בו איסור דאורייתא או דרבנן מכל מקום הרי מצינו פעמים רבי' בש"ס אין אדם עושה בעילתו זנות וא"כ הרי קפדי בי' אינשי והוי מצי אביה דהאי ריב' לטעון כיון ששעבד החתן נפשו להשתדל שטר חליצה מאחיו ולא עלתה על דעתם שאין חליצה באיל' וצריך להתנות למהוי הביאות זנות ולמעקר הקידושין מצי למטען לא מסרתי' לך בתי להזנות ואפשר כל ששניהם לא ידעי בכך אין לו טענה בכך ועכ"פ אם לא ידע מאילמות אחיו ואיהו ידע בי' הוה ליה מקח טעות ולמה שכתב אני שאין כאן לתא דזנות כלל אפשר דאין לו טענה בשום אופן ואין כח בידו לחזור מן השידוכין ומכ"ש בידע דאחיו אילם: ג והנה ראיתי אח"כ הובא לפני אדוני מ"ו מקצת דברי והוא הרבה להשיב נגדי ואני אומר אחר מי ירדוף גדול ישראל כו' ואני כמוץ אשר תדפנו רוח מרוח בינתו אשר עליו ואני לא אמרתי לקבל דעתי זולת בדרך פלפול בעלמא ולפני גדולים יתייצב אשר לפניהם הגון הוא כי חליל' לי לחלוק ע"ד רבי ואשר יראה לפניו אחרי ראו' זה אשר השבתי עליו אדעה אם עוד יתפלא בי: וזה לשונו בכתבו האחרון אחרי כותבי כתב הלז ראיתי מה שכתב אחד מיוחד מתלמידי' ה"ה כו' שמפרש בש"ס ב"ק דמקשה אלא מעתה נפלה לפני מוכה שחין וכו' לא מתורת תנאי אתינן עליה. אלא מתורת קידושי טעות קא מקשה ואמר שזהו כוונת הש"ס כאשר האריך למעניתו ולי דבריו אינם נראי' דהא קיימא לן בקדשה סתם ולא הזכיר שום תנאי צריכה גט מספק וגבי מוכה שחין נמי אמרינן אלו שכופין להוציא מכל מקום חזינן דצריכה גט ודוחק לומר דהיינו טעמא דצריכה גט מספק דטב למיתב טן דו וכו' א"כ המקשה הוי ליה להקשות אכל מומין גדולים לא לבעי גט ועוד דהא גבי בעל שקדשה סתם נמי אמרינן דצריכה גט מספק וגבי בעל לא שייך לומר טב למיתב טן דו א"ו פשוט בעיני דמכח תנאי קא מקשה ובכל מומי' דעלמא בוודאי לא עלה על דעת המקשה להקשות כלל לומר אף בסתם הוי כאלו התנה דטב למיתב טן דו אלא גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאף דטב למיתב טן דו עם בעלה הראשון לא מגרע גרע לה להיות עם בעלה הראשון כל ימיה ומשני מ"מ טב למיתב טן דו ואינה חפיצה בשום תנאי ולכך בבעל לא שייך לומר בקידשה סתם הוי ליה כאלו התנה דא"כ ה"ל להתנות בפירוש וודאי גבי אשה לא בעי לה למירמי תנאי דלמא לא יסכים הבעל וטב למיתב טן דו אלא גבי בעל ליכא למימר הכי ואף שמקשה ידע דטב למיתב טן דו מכל מקום קשה לי' גבי אחיו כמו