מעיל צדקה כא

ועתה אשובה ואראה אם יש חשש בתנאי דיהיו בעילותיו למפרע בעילת זנות ואם יש איזה איסור בבעילות זנות שהוא באופן הזה והנה הב"ח הביא בשם מהרד"ק בית ט' דבאופן זה אין לחוש לבעילת זנות כיון שכל ימיו היתה מקודשת לו מספק וכן הוא האמת דכיון דאם רוצה לגרשה צריכה גט ממנו על כל פנים הרי הי' מקודשת לו וכמה יש בינייהו לבין בעילת זנות דעלמא: וגם לא מצינו בשום מקום שחשו חז"ל לבעילת זנות אלא דאמרי אין אדם עושה בעילותיו זנות והיינו מצד טבע אנושי אין אדם עושה בעילותיו הפקר וזרעו פגום וע"ז אמרי דמחיל לתנאי בשעת בעילה מסתמא כי דבר שנוי הו' שישתה בכוס שאינו בדוק לו ולמחר ישלחנה ותטחון לאחר אשתו בפניו אבל כל שהוא אינו מקפיד ומתנה אף בשעת ביאה ונשואיו לא מצינו שחשו חז"ל על זה והא וודאי מצינו נשואין וקידושין ע"ת ומצינו דשוי' חכמינו ז"ל בעילת זנות משום צנועו' ופרוצות וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה אותה הפרוצה אע"ג דמסקינן בעירובין כרבי דאמר מוטב שיעשה החבר איסורא זוטא ולא ליעבד ע"ה אסורא רבה היינו באומר לו לקוט דכיון דבגרמי' דידי' יהיה המכשול הזה עליו לתקנו אפי' באיסורא זוטא וכמו שכת' תוס' שם אבל מה דלא נעשה בגרמי' דידי' לא ועוד ע"כ לא אמרינן כן אלא הוא עצמו אבל לא שיתקנו כן החכמים א"ו דאין בזה חשש כ"ה ומכ"ש בכיוצ' בנדון שלנו דכל ימיו הוא בועל בכוונתו לשם אישות ויזכה לבנות ממנה ואז יהי' קידושיו קידושין למפרע עד אחר מותו וגם אם לא יהי' לו מקום להתנות בכך לא ימצא אשה שתנשא לו למה לא נתיר לו האי ספק דבעילת זנות ובאמת לא מצינו מעולם מאן דחש לי' ואין זה בדומה לפלגש האסורה להדיוט למאן דסבירי ליה הכי דפלגש יכולה לצאת ממנו בלי גט והרי הי' קצת מופקרת לכל אדם וזרעו הפקר אבל בכיוצא בזה דצריכה גט וכל ימיו בועל' באשם תלוי קיימי אין זה בדומה לפלגש כלל ועיקר ראייתו מדלא אשתמיט שום אחד מן הפוסקים הראשונים ואחרונים לכתוב שלא יבעול אדם בעיל' על תנאי א"ו דאין בזה שום חשש בעילת זנות כיון שבשעת בעילתו אינו לזנות ויש צד אחד באישות וכן מדמצינן שתקנו חז"ל נשואין לקטנה אע"ג שיכול' למאן אח"כ ויהי' למפרע בעילתו זנות ולא חשו בזה כלל: וכיוצא בו ממאי דתנן ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו וכן ממאי דלא מצאו תוס' בדף ק"ט ביבמות בד"ה ויתרחק מן המיאוני' טעם לדברי הגאון משום שמא יבואו לידי ביאת זנות מכל אלו משמע דאין צריכין לחוש כלל לדבר זה: ובריש ב"ש אומר ורבה ור"י דאמרי תרווייהו טעמא דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילות זנות ועיין בפי' רש"י שם ומדלא אמרי טעמא דב"ש שלא תקנו חז"ל במקום שאפשר לבוא לידי ביאת זנות שמע מיניה דאין בו מיחש כלל: אלא שממנעי אינשי בכך שיבוא ליד הפקרת זרע' לאחר אשתם וע"כ ימנעו ולא נסבי ויהי' ביטול תקנת. חז"ל דתקנו נישואין לקטנה וכן מדב"ה שם דאמ' כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבעיל' בעילות זנות הרי בהדי' דבמקום כתובה וקדושין אפילו לתא דבעילת זנות בפי הבריו' ליכא: וכן משמע מיבמות דף ס"א ע"ב דבעי למצוא טעם דרבי אליעזר אומר כהן לא ישא קטנה ולא קאמ' שמא תמאן נמצא כל ביאותיו למפרע ביאת זנות א"ו דלשון דר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות דייקא מיני' אבל כל שביאתו לשם אישות אף שסופו לבוא לידי ביאות זנות אין בו חשש ביאת זנות כלל ודי באלה הראי' כיון דבלאו הכי לא מצינו בשום פוסק דחייש לזה באופן הזה: ומ"ש הב"ח בשם מהרא"י ומהר"ר יונה דמנייהו משמע שיש בזה משום איסור זה נ"ל דגם אינהו לאו משום איסור חיישי' לי' אלא שכתבו שהוא שנוי ומאוס כמו דקיי"ל מטעם זה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגם מ"ש אטו מי שאכל שום כו' ג"כ הכוונה על דבר המכוער שבו ולא משום איסור: ועדיין חל עלינו מה שחשו מהר"ר ידידי' הנ"ל ומהר"ר יונה להתנות כן על כל ביאה וביאה כמו שכתוב בבית חדש בשמם מכל מקום נ"ל הדין פשוט אם התנה בביאתו הראשונה או בשעת הקידושין פירש ואמר שאף אם יבעול כל ימיו הוא רוצה בתנאי זה שוב, א"צ להתנות כן על כל ביאה וביאה וראי' לזה ממאי דאיתא בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר וכו' ומסיק תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר אבל זכור לנדרו ונדר מסתמא ביטל לתנא' דאל"כ למה הוציא את נדרו לבטלה אבל אם אינו זכור ביטל תנאו את נדרו וה"נ תנאו הראשון שפירש שלא יהיו בעילותיו קידושין כשתפול קמי' יבם מבטלי' כל בעילותיו אפילו הסתומים אחר כך ולא אמרינן גבי אין אדם עושה בעילותיו בעילת זנות כיון דפירש בראשונו' שכל בעילותיו יהיה כתנאי הזה מסתמא כן יהיו וכן יקומו לעולם: ועוד