מעיל צדקה יח

כמתנה על מה שכתב בתורה אף דבאמת לא התנה על מה שכתב בתורה משום דה"ל כמתנה מקרי מתנה על מה שכתב בתורה לכך אם מתי לא תזקוק וקידושין לא יחולו למפרע מקרי ג"כ דה"ל כמתנה אבל תלמודא דידן לא ס"ל הכי כמו שפיר' הרשב"א שם והסוגיא דב"ק פרק הגוזל אזיל לשיטת הסוגיא דפ' המגרש דס"ל לש"ס דלא אמרינן דהוי לי' כמתנה וא"כ יש לנו לילך אחר תלמודא דידן דלא ה"ל כמתנה ויש לנו לפסוק כתלמודא דידן אבל אין זה מוכרח אף דתלמודא דידן חולק עם הירושלמי בזה ולא אמרינן דה"ל כמתנה אפשר דיש לפסק כירושלמי דכתוב נמי הגירסא כגירסת הירושלמי כמוזכר התוס' בחידושי הרשב"א ועוד בחידושי הלכות אשר לי לגיטין כתבתי שם דלא כרשב"א ופרשתי לתלמודא דידן. על דרך תלמוד הירושלמי ולא רציתי להעתיק דברי פה מפני אהבת הקיצר וגם הרשב"א בעצמו מפקפק כפרושו ומפרש עוד ומוקי להירושלמי בע"א ע"ש. וא"כ הדרינן למילתא קמייתא ומפרשינן דלא פליגי דתלמודא דידן איירי בסתם אבל בתנאי מפורש מודה להירושלמי דה"ל כמתנה וכאן בנ"ד צריך להיו' תנאי מפורש דאל"כ לא מהני לעניין נשואין ובתנאי מפורש כ"ע מודה דה"ל כמתנה על מה שכתב בתורה אם לא ביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת יש לנו על מה לסמוך ולתת טעם לדברי בעל המפה מה שא"כ בנ"ד וגם מה שכתוב להב"ח טעם מסברא דנפשי' שלא לילך וכו' וחששא זו לא שמענו ואי איכא למיחש היינו כשאחיו היהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת אבל לא בנ"ד ומלבד זה יש לפקפק על הטעם שכתב בב"ח דאין הבעילות בעילת זנות דהוי כפלגש אצלו ע"ש ודבר זה במחלוקת שנויי' להרמב"ם וסמ"ק פלגש אסור להדיוט ואף שהרמב"ן במנין המצות שלו והר"ן בתשובה חולקים על הרמב"ם וסמ"ג הא כתב בספר עצמות יוסף ולענין הלכה מי לנו גדול מהרמב"ם ומי לא יחוש לדבריו כ' שדבריו דברי אלקים חיים כ"ש שהסמ"ג כתב בסתימות לשונו שהפלגש אסור להדיוט ע"ש ומה גם שכתב בספר הנ"ל שהראב"ד ס"ל דאין לאו ומלקות בפלגש איסורא מיהו איכא אלא שזה יש לדחות ואיכא לפרש דטעמא כיון שכתבו הפוסקים דקושי שתטבול ויש לחוש לחשש נידה וזה הטע' לא שייך בנ"ד אבל הרמב"ם וסמ"ג דאוסרים בלאו הכי יש לחוש לדבריהם לאסור ובפרטות למה שכתוב הר"יבש: בתשובה סי' שצ"ה דלהראב"ד איסור עשה מיהו איכא ע"ש ואף בטור וש"ע א"ע משמע הכי הארכתי בזה בספרי מסכת קידושין וכאן אקצר ובהא נחתון ובהא סלקין לענין יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת ק"ל כפסק הרב בעל הג"ה אבל לענין נאבד או לענין נ"ד אין בידי להתי' והנה השואל ששאל הוא אחד מן המשכילים מתלמידם ומחויב לנהוג כפסק הוראה שלי מכל מקום אני אומר לו שהב"ח ונ"חש מתירין דהיינו הב"ח מתיר בנאבד ונח"ש מתיר בפירש. בנ"ד אם יש לו אחד מי שמתיר המיקל לו יגיד לו כיון דיש בלא"ה על מי לסמוך ובפרט שהמקדש האשה אינו תחת ממשלת רבבות שלי וה' ינחנו בדרך אמת: (זאת הי' תשובת תלמידו האומר להלכה בדרך משא ומתן וגדולי המורים הם יבחרו והשאלה הנ"ל הובאת קדמאי בלשונו ממש:) ב הנה ראיתי אשר השיב לך אדמ"ו הגאון המפורסם נר"ו ואשר נגזר ממנו פסק הזה ודבריו צריכין עיון גם כי נטע מדרכו אשר דרך בה מעולם להקל ולחוש לתקנתן של עגונ' וכמה חשו חז"ל עליהן וביותר במקום שיש בו משום פ"ור כמה חשו לתקנות אלו קלי עולם: חציים עבד וחציים בן חורין שלא לבטל כי לא תהו גו' אף כי אלו בני אברהם כו' מי לא יחוש לתקנתן כי אם נסגור עליהם המ"בוא הזאת לא ימצאו להם אחת מבנות ישראל היות להם לאנשים ע"כ נראה לפני כל יודעי דת ודין אם באולי יראה דברינו וממנו יתברך שמו נשאל עזר למען שמו יראני האמת בתורתו: וראשונה נבאר בדין התנאי ביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת אשר נסתפק בו התרומת הדשן בסימן רכ"ג וכתב ויש נוהגין להתנות בכה"ג בשעת הקידושין שלא תזקוק ליבום אם תפול לפניו וצ"ע בדבר בירושלמי פרק הפועלים איתא במתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל כמו אם מתי לא תזקוק ליבום אמנם בתלמוד שלנו לא משמע הכי מדפריך פרק הגוזל דף ק"י אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלי חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה עכ"ל והנה בהשקפה הראשונה. לא די דלא סייע לי' מפרק הגוזל אלא דמקשה נמי קשי' משם דאדרבה מוכח משם דתנאי לא מהני בכיוצא בזה. דהרי לכאורה יש להקשות על המתרץ שם טב למיתב טן דו כו' הרי עדיין במקומו עומדו' קושי' המקשה דהרי מכל מקום נהוי כאלו התנה בפי' שלא תזקוק ליבום ומאי יחסר לה מהיות טן דו עם בעלה הראשון השלם דכן פירש"י שם דהאי דניחא לה בצוות' דווקא צוות בעלה השלם וכ"ת דאין בעלה עושה בעילתו בעילת זנות למפרע ואלו התנה בכך לא היה נושאה א"כ בקינר ה"מ לתרוצי הכי: