מעיל צדקה טז

להוכיח שהפי' בגמר' הוא כפשוטו כאלו התנה שלא תזקק לייבום דאי הפירוש הוא כאלו התנה שלא יחולו הקידושין למפרע אין לפרש כפרושי שפרשתי דמקשה ל"ל קרא דהא וודאי צריכין קרא בלא קרא ה"א שלא יחולו הקידושין למפרע ופטורי בלא חליצה לכך איצטריך קרא שאין חוסמין אותה וכופין אותו לחלוץ אע"כ הפי' הוא כפשוט' תיפוק בלא חליצה אלא ע"כ כופין אותו לחלוץ ול"ל קרא אבל בלאו הכי אידחי זה הפירוש דהמקשה ל"ל קרא חדא פשיט' לשון המקשה לא משמע הכי מדלא מייתי הך דר"א ועוד א"א לפרש הכי דהא כתבו התוס' דשם בב"ק פרק הגוזל דדווק' מן אירוסין אמרינן הכי אבל לא מן הנשואין וא"כ איצטריך קרא למן הנשואין א"ו פי' בגמ' כמ"ש בדרך הראשון: ועוד יש להוכיח מדברי תוס' שם בפרק הגוזל קמא שכתב דווקא מן אירוסין אמרינן דאדעתא דהכי לא קידשה ולא מן הנשואין דמשום לאחר מיתה לא מפק' נפשה מלהיות נשואה וכו' וע"כ מפרשי' תוס' כתנאי מהר"י ברי"ן שלא יחולו הקידושין למפרע לכך כתב תוס' דדוקא גבי אירוסין אמרינן הכי ולא לענין נשואין דלמעקר הנשואין לא עבדי הרי מפורש בתוס' דמפרשי כתנאי מהר"י ברי"ן לענין לא תזקוק לייבום לא קא עקרי הנשואין א"כ ע"כ צריך לומר שהת"ה מפרש לירושלמי דאמר כך אם לא תזקק לייבם ג"כ בכה"ג כלומר שלא יחולו הקידושין למפרע וניחא להת"ה לפרש הכי דאי לאו הכי א"א להתנות בהכי דאטו בדידי' תליא מלתא שלא תזקוק לייבם אלא ע"כ דירושלמי בכה"ג איירי שלא יחולו הקידושין למפרע מכל מקום סבירי ליה להירושלמי דמקרי מתנה על מה שכתוב בתורה או משום בעילת זנות או משום ייבם ועל זה אמר דתלמודא דידן פליג על הירושלמי וזה ברור ופשוט: ומעתה צריכין לומר דמה שכתב הרב בעל המפה כמהר"י ברי"ן והכריע דלא כהת"ה וכו' היינו משום דביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת דיש לסמוך אדברי האומרים דלא בעי חליצה כלל וא"כ בנ"ד מי יקל ראש. להתיר ובלאו הכי מוכח להדיא שהת"ה איירי בתנאי שהתנה שלא יחולו הקידושין שהב"ח כתב שמצא כ"י מהרא"י שכתב למהר"ר יונה ולמהר"ר ידידי' שכך נהגו להתנות בכה"ג ותשובה אחרת השיב עליו מפ' המדיר דקדשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה גט דאגב חיבת ביאה מחל לתנאי ע"ש וא"כ איירי בכה"ג שהתנה שלא יחולו הקידושין דאי כמו שהבינו שהתנה שלא תזקוק לייבום והקידושין אינן בטלם א"כ אינו ענין להאי דקדשה על תנאי דמה ענין זה לזה דהרי הקידושין חלין מכל מקום ומהיכי תיתי אגב חיבת ביאה למחול התנאי מה שיש לה עם היבם א"ו פשוט דהת"ה איירי דהקידושין אינן חלין למפרע ולהכי השיב עליו ודימה דין זה לדין קדשה על תנאי וכו' דאגב חיבת ביאה מחלה על התנאי שיחולו הקידושין וזה פשוט ודוחק לומר דהתשובה זו חולקת על מה שכתוב בתשובה שלפנינו דזה וודאי דוחק: ועתה נעמוד על הדין מה שכתב הת"ה שזה מקרי מתנה עמ"ש בתורה או לא לכאורה משמע מדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"ג והטור הביאו בסי' קס"ח וז"ל יקבל החכם את תשובתו מה ששאלת ע"מ שנוהגים לכתוב בכתוב' ע"מ שלא יקח אשה אחרת עלי' וה"ה מתנה עמ"ש בתורה דשמא תהיה איילונית ויצטרך ליקח אחרת ולקיום פ"ור ותנאי בטל וכו' עד ועוד אין אנו צריכין לכל זה דלא מקרי מתנה עמ"ש בתורה אלא כגון ע"מ שאין לך עלי' שאר כסות ועונה וע"מ שלא תשמיטנה שביעית אבל בנדון זה ששאלת אינו וודאי עוקר דשמא תלד ואף אם לא תלד יכול לגרשה ולישא אחרת עלי' ע"כ דבריו ולכאורה נר' מדבריו כל היכי דאינו וודאי עוקר לא מקרי מתנה ע"מ ש"ב וא"כ בנדון דידן יש להתיר דאינו וודאי עוקר דשמא יהיה לו בנים ולא תזקוק לייבום או שמא תמות היא מקודם בעלה או שמא ימות היהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת קודם בעל' אבל בספרי בב"מ פ' הזהב כתבתי וזה לשוני יש לתמוה עליו מאוד מסוגי' דשמעתין למה שהבאתי דברי הרא"ש דקיימא לן כרב בסתם יש לו עליו אונאה דמשום דהוי מתנה ע"מ ש"ב ומבואר נמי דקיי"ל כרבי יהודא גבי שאר כסות ועונה דמאי דאמ' בדבר שבממון תנאי קיים ובוודאי ע"כ צ"ל דרב אמר נמי כר"י אלא דס"ל ע"כ לא אמר ר"י אלא ידעה וקא מחלה אבל הכא מי ידעה דקא מחלה ובמאי דמחלק שמואל מי יימר דקא עקר לא חיישינן להאי סברא דמשו' זה אמרי' תנאי בטל והאיך חלק בכאן הרא"ש בין מי יימר דקעקר שהרי חילוק זה אינו חילוק של קיימא גבי אונאה למאי דפסקינן כרב אבל פשוט בעיני דלק"מ דהכא פירושו דוודאי כל היכי דמתנה ומיד הוא התנאי לבטל דברי תורה ואף על פי שאינו יודע אם יעקור דת או לא מצד דבר אחר דהיינו שלא יהי' בו אונאה וכהאי גוונא גבי שביעי' ג"כ הכי הוא דעיקר התנאים לבטל ד"ת אלא מצד אחר אין בו עקרת ד"ת מטעם דא"ל שמא יפרע לו קודם השמיטה משא"כ הכא הוא להיפך בשעת התנאים אין כאן עקירת ד"ת שהתנאי לא לעקר ד"ת אלא כפשוטא שלא ישא אשה על אשתו אלא שיש לחוש שיהא בו עקירת ד"ת וכיון דבאתי