מעיל צדקה קמב

סט בשנת תעב"ל היו גשמים בימי הקציר, וראינו שהחטים שקצרנו יום או ימים אחריו למצות מצווה היו נגמרים ויבשים כל צרכם ונסתפקנו אם לא היו כן נגמרים ויבשים בעת שהיה הגשם על הארץ אשר עליו פסק הרשב"א בתשו' דכל כה"ג מקבל חימוץ גם במחובר לקרקע והוא לדעתו פירש הש"ס בפסחים דף ל"ג דמוקי לי' האי דהחמיץ ואח"כ הפריש בדאחמיץ במחובר לקרקע והיינו משום דקשי לי' היאך אנו אוכלים לחם בפסח א"א שלא בא עליהם גשמים לכך פי' הוא בדאחמיץ לאחר שנתייבש אבל בלחותן לא שייך חימוץ: ואני אומר דא"א לפרש כן לפי מאי דק"ל בפ' העו' והרוטב תאנים שיבשו באביהן וכן כל שאר פירות אילן שיבשו מקבלי' טומאת אוכלין וא"כ גם לענין טומא' מצינו למימר שנטמא במחובר עד שלא היה להם שעת הכושר וא"ת דמוקי להאי דתרומה טמאה בדאיטמי אח"כ אבל באמת מצינו ג"כ שיוכל להטמא גם במחבור לאחר שנתייבש א"כ לא ה"ל למימר בזה"ל התם היתה לו שעת הכשר הכא לא היתה לו שעת הכושר אלא הכי הל"ל התם בדהיתה לו שעת הכושר כיון דמיצינוהו ג"כ בלא הי' לו ש"ה ועוד אי בדהכי מתרץ לי' הש"ס ה"מ לשנויי התם שהיתה לו שעת הכושר כגון שנטמא לאחר דיגון והעמדת כרי והכי בנתחמץ מקמי הכי בעודן בשבלי' ומשום שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה וכדאמרינן בן לוי שהקדימו בשבלי' פטור מתרומה גדולה מפני שעדיין אין חיוב הפרשת התרומה חלה עד אחר מירוח ודיגון ואעפ"י שאם תרם בשבלים תרומתו תרומה מ"מ אין החיוב נופל עליו ומנ"ל לחלק באופן אחר א"ו משום דקשה לי' למה לא חילק גם בתרומה טמאה בין אם נטמאת קודם הפרשה שאין תרומתו תרומה כדמחלק בחמץ ולכך הוכרח הוא לתירוצו דבטומא' א"א לאוקמי הכי דע"כ היתה לו ש"ה קודם שנטמא משום דש"ה הו' מיד לכי נתלש מן הקרקע וכל זמן חיבורו בקרקע אינו מקבל טומאה לאפוקי חימוץ משכחת לי' דאחמיץ במחובר כצ"ל לתרץ דקדוק הלשון שבש"ס אלא דלפי מ"ש הרשב"א דהאי דאחמיץ במחובר א"א לאוקמוהו אלא בנתייבש לגמרי דהוי כמאן דמנח בכדא הרי מקבל טומאה והדר' קושי' לדוכת' דמצי לחלק כן גם לעניין טומאה לכן נ"ל דהאי דאחמיץ במחובר מוקמי לי' בעודן לחי' ויונקי' ואפ"ה אם נתחמצו נתחמצו אלא דבעינן חימוץ הניכר כגון שנתבקעו אבל מ' גשמים וכיוצא בו לא וס"ל דכל אגב מדלייהו לא מחמיץ כמו שאמר אביי לקמן ופסקו הרז"ה ושאר המחברי' שעמו ואע"פ דאנן לא קיימ"ל הכי לעניין דגן תלוש מ"מ אחרי שביארנו דמחמיץ גם בעודו לח ע"כ צ"ל דכ"ז שהוא מחובר אינו מחמיץ אגב מדלייהו דאל"כ לחם לא ניכול בפסח דא"א שלא יהי' גשמים מזלפי' עליו א"ו אף שאנו פוסקין דגם אגב מדלייהו מחמיץ מ"מ כיון שעדיין מחובר ומכוסה בקליפתן לא מחמיץ וה"נ אפשר לומר גם כשנתייבש לגמרי לא חשינן לחימוצו עד שנראה לעינים שנתחמץ לגמרי כגון נתבקע או צמח (וראינו כן שצמחו פעם אחת במחובר) אבל בלא"ה לא ואף אם תמצא לומר כשנתייבש גרע טפי וחשינן לי' מ"מ כיון שחומרת שאנו מחמרינן לאסור אפי' אגב מדלייהו אינו אלא מספק והו' ספק רחוק אם נתבקע אם לא ומכ"ש כשעדיין קליפתן החיצונה עליהן. ויש עוד להסתפק אם הי' יבש בעת הגשמים אם לא הוי לי' ס"ס ואע"ג שאינו מתהפך בטוב כבר ביארנו בסי' ק"י עניין היפוך הס"ס שאינו כללי ותמידי ומכ"ש בעניין הזה שהספק דכל אגב מדלייהו לא מחמיץ כלל הו' וקרוב להלכה כיון דאמר אביי אע"ג דרבא פליג עלי' ואמר דמי פירות הם הרי אפשר לומר דלא פליג עליו בזה אלא דמוסיף לומר דמי פירות הו' שאינו מחמיץ דנ"מ דגם בדרך הנחה אינו מחמיץ ולא פליג עליו כלל בהאי דכל דרך מדלייהו כו' וכללי נקט נא בידך דכל דאפשר להשוות ולמעט בפלוגתת הראשונים או האחרונים נקטינן וכן פסקו רוב הראשונים דכל אגב מדלייהו לא מחמי' כמ"ש הגהות מיימון ע"ש והובא דבריהם בב"י: וממה שהתיר רבינו יואל וכן ממה שכתב שם דדווק' בלתיתו ובטבע' בחישתו אסרינן אבל אם נפלו מים על חיטין או שהי' על הארץ במקום מדרון שיוכלו המים לצאת משם או בעפר תחוח שיכולין לכנוס בקרקע לא אמרינן דא"לכ לא תמצא לעולם חטין שלא ירדו מים עליהם עכ"ל הרי ממש כדברי ולדעתי כוונו במאי שאמרו שלא תמצא חטי' שלא ירדו מים עליהם היינו מי גשמים בעודם לחי' דאי בלכייבשו אפשר לשמרם או לקצרם קודם שנתייבשו לגמרי א"ו ס"ל דגם בעודם צריכי' לקרקע מחמצו והוכיחו שפיר שבדרך מדלייהו בוודאי לא מחמצי אלא אם נכבשו תוך המים או נטבעו לפנינו ואף שסיים שם הב"י וזהו קולא יתירה ואין לסמוך עלי' היינו כל שהם בעין מונחים צבורים על הארץ וקלופי' אבל בחסרון אלו התנאים ועודם עומדים