מעיל צדקה קמא

בסי' מ"ו ודברי ספר עבודת הגרשוני בדבר זה בטלין ומבוטלין וכבר בטלתי דבריו אלה בספרי שילהי סי' ע"ג: סח עין כל רואה יראה לאפשר לו כל חמודת עולם פז ופנינים: אבני נופך ספיר ויהלום: דבר קטן ודבר גדול שם הוא כל אשר יעבור על שכל אנושי חתום באוצרו אוצר בלום: ה"נ מחותני הגאון הגדול מוהרר אב"ד ור"מ דקהל אשכנזי' דק"ק אמשטרדם נר"ו יאיר כאור השמש בצהרים: והנה אד"ש אודיע למעלת אדוני כי קבלתי מכתבו ומה מאוד עריבי' עלי דבריו וקריתי ושנית' כו' ואני לדעתי כי טהרתי את האשה מטהר אני במקומי אלא שיתבאר בסוף דברי שטוב להחמיר) ולאהבת הקיצור אכתוב ראשי מילין כי לענ"ד איני נכנס להשיב בדרך משא ומתן גמור כ"א כמשיב לפני הכבוד וזהו על אשר נשאו לבו בחכמה לדחו' דברי המטהרים את האשה שיש לה מכה במקור שתולין דם ראיותי' במכה אף שאינה יודע' שמכתה מוציא' דם ואפי' ביודע' שמכתה מוציאה דם מצאה הקפידה מקום לנוח ולומר מ"ש מדם העליי' אלא שעלתה לפניו קצת לחלק כל שהוא בתאר הזה אבל במכה שאינה ידועה ומוחזקת בדם איך אפשר לתלות בכך דמה כחה יפה מפתח' של העליי' שדמי' לה ואפ"ה אין תולין בה ואני רואה חבל נביאים כולם מתנבאי' להקל בכך ע"כ אני אומר דאין מכאן קושי' כלל שאף אם נאמר שיותר קרוב היה לתלות בפתחו של העליי' מבמכה כזאת כשהי' לבדה מ"מ עכשיו שנהיתה המכה נוסף על פתח של העליי' שפתוח בכל הנשים להמטיר לשעתן לפעמים הא ודאי שמשתיהם נולד לנו ספק קרוב לטהר האשה והוי קרוב לס"ס כמ"ש באמת רוב הפוסקים דבר זה בלשון ותואר הזה אם הדבר מסתפק אם בא הדם מן המקור או לא כשרה דאז תלינן להקל מכח ס"ס דם זו ספק מן המקו' או מן הצדדים והעלי' בכלל הצדדים) ואת"ל מן המקור שמא מן המכה הרי של שניהם כח בהיתר הזה ואיך נוכל לדמ' נושא אחד עם שני אלו יחד ואף כי לפי כללי ס"ס שבידינו לא יהי' כאן ס"ס גמור מ"מ י"ל דכל שיש מקום לדם לבוא גם ממקום אחר הלך לו הרוב שיש לו להדם מקור על דמי העליי' ואדרבא נתרבה דמי טהרה של אותו האשה ותלינן בהוא טפי מבדם מקור כשהוא שלא בשעת ווסתה: ועו' י"ל להני דסבר' דתלינן במכה ע"פ מה שפירשו הם הסוגי' דפ' התינוקת ועפ"י גירסת' שם שאפי' באינו שמכתה מוציא' דם תלינן בה צ"ל מפני שהגרת המכא' שכיח מכל הגרה וספיקו' הרגילו' עדיפ' מס"ס. ובנדון שלנו האמת הוא כי הדבר מסתפק יותר מבמקום מכה ולא מפני שאני חושש לה לפתח העליי' כמו שעלה לפני רום מעלתו מפני משגרת לשון שטעיתו כמ"ש בס"ד אלא שאני מסתפק אם לא יהי' כל מקומ' הצדדים וכל הגרותיהם שמכל פי' הנפתח' בהם נכנסי' בספק א' ודמי' לספק דם הבא מן העליי' לכך כללו לומר שמא מן הצדדים הוא לכלול כל המקומו' הגרה שמהם ודווק' מקום מכה הוסיפו לחשבו ספק שני מפני שאינו מצד הטבע ויש לה נושא אחר ונכנס בספק אחר וה"ל ס"ס אבל לא נקב הזה ואפשר לומר ג"כ כיון שאין זה בנמצא בכל הנשים נכנס בגדר מכה וטוב להחמיר באיסור חמור כזה: איברא מה שחשב אדוני בנקב הזה אם אינו פתחו של העליי' יפה כיון לפי רהיטת לשון כותבי שהי' נמצא לה נקב בעומק הפרוזדור כי שם מקום לול העליי' אבל האמת הוא שהנקב ההוא שנמצא לה הי' בבית החיצון וכמדומה שאין העין שולט בהרחבת הפרוזדור כלל ואף אם ישלוט שם עין הרואה בלי ספק שיהי' לול העליי' שם בהרחבת הפרוזדור שתום העין לפי המתואר בפי' הרמב"ם ולא יעלה על לב מעולם שיהי' זה הנקב מלול העליי' למעיין תמונת העליי' והעורק אשר לו שהוא תואר לול העליי' ומקום מושבן כפי שחשבו הרמב"ם בפי' המשנה ולא יהי' כאן מקום ספק כלל אכן כבר כתבתי שבלא"ה טוב להחמיר והאמת הוא כי היותר צ"ע בכל חלי וכל מכה הוא זה לטהר אשה מתוך טומאתה בלי נקיים לגמרי אף כי י"ל שאינו דומה להאי דשנינו בנגעים כל ספק שנולד משנזקק' לטומאה טמא דהתם בספ' אחד מיירי אבל הכא משום ספק ספיקא מקילין לי' מ"מ הרי רבי' שפקפקי' לחשבו ס"ס כמ"ש הש"ך סי' קפ"ז ס"ק ך"ב וגם אם יהבינן לחשבו ס"ס רבים מן האחרונים דס"ל דלא מהני ס"ס במקום דאיכא חזקת איסור או טומאה מכ"ש להקל בשני אלו החששו' יחד ובאמת אין עלי התלונה כ"א על האחרונים בתשובותיהם הב"ח והט"ז והעה"ג אשר יראה מדבריהם שהקילו לתלות במכה גם בימי ליבונה: