מעיל צדקה קלט

גט ומשום הכי אם נתן גט ביד אשתו ישינה אינה מתגרשת ומוקי לי' הרשב"א בחידושי' אפי' אמר לפני עדי' בשעה שנתן לה הגט שתתגרש בו לא הוי גט שבעת שניתן לידה לא הוי משומר לדעתה וכיון שכן הכי נמי בנתן לה העבד אף כי זכת' בגוף הגט ולאו בתורת חצר אתי לה אפ"ה כל שאינו משומר לדעתה לחוד לא מהני ורבא ס"ל גט שביד עבדה נעור אפי' היותו כפות ששו' לא הוי חצר מהלך מ"מ עדיין לא הוי גט משום שאינו משומר ע"פ דעתה ולאו משום חצר שאינו משומר לדעתה פוסל אלא אפי' זכתה בו בגופו כל שאינו משומר לדעתה הוא פסול וכמ"ש וכן מצינו עוד בקטנה שזוכה לאחרי' מדאורייתא כמ"ש התוס' ואפ"ה עדיין אינה מתגרש' כשאינה יודע' לשמור גיטה נמצא שיש תוספות תנאי בקניי' הגט שתדע' לשומרו וה"נ אף שזכתה בו ואינו בשמירת' לחוד לא מהני לה וה"נ גט הנכתב ע"י ממש אינו משומר לדעת' קרינן ליה כיון שבידו להעביר חקיקתו עד שיהי' העבד כפות (ואפשר נמי דסגי בכה"ג בישן לחוד דכל שהוא ישן מקרי משומר לדעתה לחוד (ואפשר דישן לחוד לא סגי כמו לענין חצר מהלך דלא קנה נמי ישן ובעינן עמו כפו' וישן וה"נ וצ"ע לזה) ולזה חשש הר"יו ולדעתי סברתו מקובל ומרוצה אף כי הרשב"א בח"י מקשה דלפ"ז ה"ל להש"ס להקשות בקיצור על המתני' דתנן ע"י של עבד כו' דה"ל חצר מהלכת וה"נ למ"ש ה"ל להקשות דה"ל שאינו משומר לדעת' מ"מ אין זה הוכחה כ"כ משום דלרבא מקשה טפי דאיהו מרא דהנהו שמעתא דחצר מהלך לא קנה ובפרק הזורק בעי משומר לדעתה והו' כוונת רש"י במתק לשונו בתרי דוכת' ותו לא מידי: סו כרוב ממושח הסוכך בכנפי תבונתו על פני תושי' לרוו' נפש שוקק' כל צמא למים בארץ ציה ה"נ הגאון המופלא מבור' עמוקים דלה דלה כ"ש מו' צבי הירש נטרי רחמנא ויהי אלקיו עמו ויעל שלומו אלף עולו': הנה אין אתי לשון חכמי לערוך מילין במתק ורסן להטותו על דרך שיחתן של ת"ח ומה גם כי לא יתנני רוחי להאריך בדבר כי הדבר נחוץ ואין אני חפץ ממעל' להשיב באריכ' להביא ראיי' כ"א להשיב אם יסכי' על עיקר הדין: וזהו כי באתה לפני אשה אחת אשר זה לה ימים רבים של צער שאינה יכולה להטהר לבעלה כי יקרה לה בימי ליבונה שתמצא נקודים או קוים קטנים אדומי' בבדיקתה או שחורים עד יבואו ימי ווסתה השניי' וכן חוזרי' חלילה והביא' לפני אשה אחת חכמה שבדקה ומצאה לה בעומק הפרוזדור נקב קטן כמו ראש מחט והכניסה בו פתילת בגד דק ולא מצאה בו רושם דם ולא נכנס בעומק כ"כ כי הכאיב לה ביותר והעידה החכמה הזאת שבדקה פעם אחד באשה אחרת ומצאה גם כן אותו הנקב ובה מצאה גם כן דם בתוך הנקב והנה חשבתי להתיר האשה הזאת עד חשבון ימי' של ימי ווסתה אלא שאמרה שכמדומ' לה שבעת שתמצא אלו הנקודים תמצא סימנים בגופ' כסימני ווסתה שהם סיבוב הראש ודומיהם ועכ"ז עלתה לפני להתירה כי חשבתי אותו הנקב הו' פי ווריד וכאשר מצאתי בתשוב' עה"ג מפי רופאי' וכאשר ימצא ג"כ בספרי' הרופאים שיש שריג א' המשתרג למקום הזה ואפשר שיוליך דם ומותרי השחורה לשם ואף שאינו נפתח בכל הנשים עכ"ז ימצא ג"כ באנשים כן לפעמים מפי הטבעת במקצתן יפתח הווריד הזה לשעתו ומוצי' דם ונק' ווריד הזהב ובמקצתן לא יפתח לעולם ובהיות הדבר כן אפשר שיהיה לה מזאת ההגרה התעוררי' גדול עד שישלח אידי' לעשות רושם בכל הגוף ואף שימצאו לה מאלו הסימנים ג"כ בעת ווסתה אין אומרים כיון שאלו הם סימנים הם הם עדיה שממקום שבאו לה דמי ווסת' יבוא נמי אלו הנקודים כי אדרבא נהפוך הו' שגם בעת מירוק מותרי דמי מקורה מסתמא יוריקו לה ג"כ מאלו המותרו' דרך הווריד הזה כאשר הי' נתנה הודי' ואמרה שלעולם תחילת ווסתה יתחילו באלו הנקודים יום או יומיים כן עלתה לפני להתירה בין ווסת לווסת (ומיהו לא עד סמוך ממש לימי הווסת אלא בסמוך להם ב' או ג' ימים כפי אשר צמצמתי בנפשי לידע עקרן של ווסתה) וכן אסרתי לה בתחילה ג' ימים הראשונים של ליבונה אלא שעדיין יש לי ספק אחר שאמרה שכמדומ' לה שגם לפני ימים ושני' שעדיין לא היה לה המקרה בלתי טהור הזה היה לה ג"כ סימנים אלו לימי ווסתה שמקדם בימים ההם ובאמת שאין לה בירור בזה אבל הי' מסתפק' בדבר שאינה מחליט הפוכו ועי"כ נתעורר אצלי ספק בדבר להתיר ויורני אדוני דעתו בזה ויהי' שכרו לפניו יתברך שמו: סז שלום לאהו' מחותני ה"ה הותיק מהר"ר נר"ו אד"ש ע"ד האשה קשה רוח שבימי לבונה תמצא על העד נקודים קטנים או קוים אדומים או שחורים ונבדקה ע"י אשה ומצאה לה בעומק הפרוזדור נקב קטן כחודה של מחט והכניסה לתוכה בגד מקופל