מעיל צדקה קלז

אבידה בט"ע לאו משום דלא סגי ט"ע דידהו שנחוש שאמרי כן בדדמי אלא משום דאינהו חשידי במילי דממון דמשקרי בכונה וכן בכל הני מילי דצריך עדות גמור אבל לא באיסורי' תדע דנאמנין על איסור בשר שנתעלם מן העין וכן בכל האיסורין מאמינים לנפשייהו בט"ע דאל"כ היאך סומא מותר באשתו והיינו אפי' איסורא דאורייתא (והט"ז בריש סי' ס"ג חילוק באופן אחר בדוי מלבו) ולא אמרינן דע"ה אומר בדדמי יותר מת"ח והאי דלא מהדרינן אבידתא בט"ע משום דחשדינן דמשקרי משום חימוד ממון כמ"ש רש"י בחולין דף צ"ו משום דגזל ועריות נפשו של אדם מחמדתו ואע"ג דה"נ הרי הו' משל עריו' דאין להאמינה י"ל כיון דהאמינת' התורה בנידה דכתיב וספרה לה נאמנת: א"נ משום מגו שלא היתה שאלת ולא כתב רש"י שאינן נאמנים בעריות אלא בדבר הצריך עדות גמור בעריות שהרי נשתנו עריות משאר איסור דסגי בע"א בכל האיסורים משא"כ בעריות דצריך שנים ומסתמא אפילו לגבי דנפשייהו אין מאמינים לע"ה בט"ע בעריות בדבר הצריך עדות אבל באיסור נידה דאין צריך שניים ונשתנה דין נידה משאר דבר שבערווה ה"נ דנאמנת: וכ"כ התו' בגיטין דף ך"ז יש לע"ה ט"ע באיסורין כמו לת"ח ומיהו משמע שם שיהי' להם ג"כ מגו אבל בלא"ה לא ולכך אין נאמנים באבידה שהי' ביד אחר שאין להם מגו וכ"כ הרא"ש ואף כי מדברי התוס' דסוף יבמות משמע דהאי מצאו שנשנה בגיטין פירושו שמצאו אחר ונאמנים באיסורי' אף בלי מגו הרי כתבו בגיטין שם בד"ה מצאו קשור דהכי ס"ד דש"ס ביבמות אבל במסקנא מוכח לי' שמצאו פירושו שהוא בעצמו מצאו דווקא דאית לי' מגו וע"ש בחידושי הרשב"א שהאריך לבאר שיש לע"ה ט"ע בכ"מ שיש לו מגו ועכ"ז נ"ל בזה להקל אפי' במקום דליכא מגו מדכתיב בנדה וספרה לה ובמקום מגו לא הוי צריך קרא מיהו התו' בריש גיטין כתבו דצריך קרא דה"א דבעי תרי כשאר כל דבר שבערווה ע"ש ולפ"ז צ"ע בזה במקום דלי' לה מגו ובלאו הכי נמי גם אם הקרא אפי' בלי מגו מאמין לה אפשר דמכל מקום אינה נאמנ' בט"ע: ואפשר עוד לומר אף אם לא נאמין לע"ה על ט"ע בדלי' מגו היינו היכא דלית לי' שייכו' לגבי דהאי איסורא כגון להעיד על הגט להשיא' לאחרי' דכל היכי דסמכינן אדבורא דידיה הוא אסור בה כדאיתא ביבמות ולא סמכינן אז על ט"ע שלו דאפשר דמרמ' לאחרים דקיל להו איסור דלפני עור כו' אבל במקום דאינהו שייכי בהאי איסורא סמכינן כדאיתא בע"כ אין לוקחי' ימ"ח מחג בסוריא ואפ"ה אוכלי' עמהם וה"נ משום הכי הי' נאמנ': ונחזור לנדון שלנו באם לא תדעי בוודאי ובט"ע שהכתמים הם מימי קדם טומאתה אלא ממאי שיש לה הוכחה שמצאה סינורה התחתון נקי ואלו מגופא חזי' על הסינור התחתון בעי לה לאשכוחי: ונ"ל שגם על זה יש לסמוך להתירה בנדון כזה ואף כי במצאה כתם שאין לה לתלות בשום דבר הי' טמאה אפילו מצאתו על העליון ולא אמרינן אלו מגופא חזי' על התחתון בעי לאשכוחי כבר כתב בזה הרב"י סי' ק"ץ דוודאי מקרי ריעותו מאי דאשתכח' על העליון ולא בתחתון אלא כיון שלא עברה בשוק של טבחי' וליכא מידי למתלי בי' ע"כ צ"ל שנתקפלו בגדי' וה"ה איפכא בנמצא על התחתון ולא בעליון ויש לה מקום לתלות תלינן טפי דמעלמא אתי דאי מגופא אתי על בשרה נמי בעי לאשכוחי ולכן תולין טפי בחשש רחוק מדאמרינן שנתקפלו העליוני' ונכתם התחתון או מבין רגליה ניתז אבל מכל מקום ריעי מילתא טובא אלא דנח לן יותר לתלות תמיד במצוי טפי וקים להו דהאי שכיח טפי אבל בהאי מילתא דנתלי תוך ג' ימים כתם של חלוק שלבשתה בימי נידתה בדם נידה הא וודאי שכיח ומצוי טפי אלא שמחמרינן להיות ג' ימים הראשונים נקיים לגמרי מ"מ מקצת הוכחה הוי ממאי דלא נמצא לה בתחתון ועדיף לתלות שהוא ממי נידתה שלית לן למימר מידי ואע"ג דבכל כתם נמי איכא ריעות' דאלו מגופה חזי' על גופא איבעי לאשכוחי ואפ"ה לא תלינן במידי תוך ג' ימים מ"מ י"ל בהכי ריעי טפי שנאמר ג"כ שנתקפל גם התחתון והרי לא נמצא לה גם על גופה מידי ומה גם דנדון זה דאין תולין תוך ג"י רבי' מקילין ואין לו שורש בפוסקי' זולתי בהמרדכי. והתרומה ובד"מ סי' קצ"ו כתב להקל בספיקו ומכ"ש בנ"ד שיש לו מקצת הוכחה נ"ל שיש להקל: סד אשר תמהתי בפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ז מהל' מ"א והוא קושי' הכ"מ שם ע"מ שפסק בדין תבלין שהם שניים או שלשה שמו' כו' עיין מה שתירץ על זה הפ"ח סי' צ"ח סק"ז והי' נכונה והנ"ל לתרץ בקיצור יותר ממה שתירץ הו' דס"ל להרמב"ם