מעיל צדקה קלו

מקשה שפיר ואי משום שלא הפסיק' בטהרה ג"כ הי' ס"ל דדווקא באשה שהיתה בחזקת טומאה בעינן פיסוק טהרה משום דכל כמה שאינה מפסקת בטהרה עומדת בחזקת טומאה וא"א לה לומר שלא ראתה דלא מרמ' אנפשה אף אם תרגש קצת לאפוקי בהאי דטועה שהית' בחזקת טהרה בעיני עצמה שלא ידעה אימת ילדה ולא צריך פיסוק טהרה כ"נל לדעת והמקשה ומעתה מכ"ש בוודאי שלא ספרה בלי ספק שהרי היתה בחזק' טהרה בעיני עצמה ומכ"ש דחזרה קושייתי הראשונה על המקש' וע"כ צ"ל כמ"ש דס"ל דמאין לו לרב דס"ל כן לר"א אם לא ס"ל אי צריך ספירה לבעי בדיק' בכל יום ואי לאו הכי סגי לי' בחזקת טהרה לחוד שאנו יודעים למפר' שלא ראתה ולכך סגי בסופן אעפ"י שאין תחילתן ולכך מקשה מיני' דטוע' שפיר ולפ"ז באמת אף אם נהי' בדיקת הזבה בח' או יותר מאוחר סגי ולמאי דתירץ האי מתני' ר"ע הי' לחוד הרי קשי' לי' מנ"ל דרבנן כו' כלומר מעתה דמצינו עכ"פ סתמא דברייתא דלא כרב מנלי' להוציא כן דברי ר"א דלא בעינן ספורי' ולאוקמי סתם ברייתא בחד תנא מאי דלא קשי' לי' מקודם לזה מנא תימרא כו' ותירץ דמצא בריית' כוותי' ואף שדחה לבסוף ר"א ב"י (ומ"מ פסקו הפוסקים כוותי' דרב ויש לומר משום דלא דחאו ר"א ב"י אלא במאי דאמר לאו תרוצי קמתרץ לה תריץ הכי ולרב אפשר לומר דבהדי' תני' בה כמו דאוקמי לה רבי יהודה ראיתי וא"י כמה ראיתי כו'): אבל אחרי שאנו מוכרחים לומר דרב לאו מסברא דנפשי' קאמר הכי בדר"א אלא שמצא דלא הוי מצי לאוקמי אלא בהכי מ"מ לא מוכח אלא מאי דמוכח מאותה ברייתא וכיון דע"כ האי בריית' בראיתי מוקמי ע"כ צ"ל נמי דמספק לה בהפסיק' בטהרה שהרי אשה שראתה צריכה עכ"פ הפסק טהרה גם לרב וא"כ הרי מניין ימי נקיים נמי בכלל ספק שלה ממילא ומעתה אפשר לומר דגם ר"א בעי מספר ז' ימים אלא דלא בעי בדיקה בכל יום וסגי לי' בבדיקה בתחילה או בסוף ומיהו ספירה בעינן. א"נ יש לומר היפך מזה דהאי מקשה קמא קאי לפי מאי שהבינו דמהאי בריית' מוכח לי' לרב כן דר"א לא בעי ספורי' וע"כ לא בעי לא כוונת מספר ולא הפסק טהרה שהרי לא היה שם שום מספר ולא הפסק טהרה כדאוקמוהו בראיתי וא"י כמה ראיתי כו' אבל לפום מאי דדחי לי' ר"א ברי' דר"י אף דמ"מ כוותיה דרב פסקינן דהלכה כקמאי ומכ"ש כרב באיסורי מ"מ כיון דלאו מהאי בריית' משמע לי' כן לר"א אלא מסברא דנפשי' קאמר ואיהו קאמר דווקא הפסק טהרה ובדיקה תוך ז' והבו דלא נוסיף עלי' וס"ל לר"א בעינן מספר שבעה נקיים דווקא אלא דלא בעינן בדיקה בהם בכל יום וסגי לי' ביום אחד והכי נ"ל להלכה וכן היא האמת עכ"פ לפסק דאל"כ אין טעם לדין זה שפסקו דבדיק' יום ח' לא מהני: ובנ"ד דהחזיקה נפשה בטמאה גרע טפי אף שהפסיק' מתחילה בטהרה דמסתמא לא מרמה אנפשה לבדוק בכל פעם שהרגישה: ויש לומר עוד דפשיטה לי' להש"ס דאף בלי כוונת ספירה ז"נ יש להחמיר לעניין טבילה בזמנ' מצווה אבל לא לעניין טהרה לבעלה וכן תי' מהרש"א קושיא הנ"ל ולענ"ד אינה מתורצת בזה דלפ"ז גם לר"ע ולדעת רב קמיית' דס"ל לר"א בעי בדיקה בתחילתן ה"מ להקשות למימר משום טבילה בזמנה לטבלוה שם ביממא דע"כ לא קאמרי אלא לטהורה אבל לחומרא לטבלוה א"ו דמצי דחי לי' מנלן דלמא ספירה בעינן וה"נ מאי מקשה דנימא כל שלא הפסיקה או שספרה לפחות לדעתה לא עלה לה משום ספירה אלא דלא בעי בדיקה בתחילה ודברי נראי' יותר: ואף כי נתברר לדעתינו כי אין לה לספור אותן הימים ומעתה אין צורך לבאר חלוקא השניי' עכ"ז נבאר הדין כי לפעמים יהיה הנדון ההוא בפעם מן הצורך ונאמר הנלענ"ד בזה שהי' תאמרי שהכתמים מסתמא הם מימי טומאתה הראשונה לא מהני וכ"כ האחרונים הש"ך בסי' ק"ץ ס"ק ס"א ע"ע דבג' ימים הראשונים אינה תולה בעצמה ומכ"ש באשה שפשעה שלא לבשה לבני' ואף כי נראה דע"כ לא בעינן נקיים לגמרי ושאין תולין בימי טומאתה היינו בלא בדקה כתונת' לידע שנכתם החלוק מימי טומאתה ואח"כ תרצה לתלות בו בזה הוא הדין שאין תולין בתוך ג' ימים אבל כל שנתברר לה שבוודאי היה בו כתמים מימי טומאתה אעפ"י שאפשר שנתוסף כתם א' אח"כ אפשר שתולין כולם בימי טומאתה כיון שהכתונת מוחזק להיות נכתם מאז וממשמעות לשון הש"ע בסעיף מ"א משמע כן דמצי' דייקי שבגי"מל ימי' הראשוני' אין תולין עכ"ז נ"ל להחמיר כל שפשעה בכך: ומיהו באם הי' מכרת אותן בט"ע שהן הנה שהי' בו מימי טומאתה מהני דא"צ בזה תליי' כלל ונאמנת הי' בכך ואע"ג דאין ע"ה נאמן להחזיר להם