מעיל צדקה קלה

מלמטה סינור לבן ונקי מליבונה של אתמול מלפני' ומלאחרי' ואחרי שני ימי' נודע לה שאין אשה המוצאו' כתם צריכה להמתין ה' ימים כ"א בימי טהרתה ממש אבל לא בימי ליבונה ובאתה ושאלה אם הי' רשאי למנות שבעה נקיים מפסיק' טהרתה הראשון שמיד לאחר מצאת הכתם הפסיק' או לא כי הי' אומרת ג"כ שהי' מכרת ויודע' בבירור בכתמים שהם בחלוק' הנכתם שהם מימי טומאתה הראשון ולהוכיח מילין אמרה שהסינור נקי עדיין ואלו נכתם מחדש ע"ג הסנור התחתון הי' נראה מן הכתמים וע"ג החלוק העליון מאין בא עכ"ל: תשובה שאלת האשה מתחלק לכמה פני:' הראשון אם הי' רשאי למנות ימים הראשונים אשר נפלו מתחילה לדעתה ולדעת חברותי' שהיו מטעי' אותה שהם ימים טמאים ואף אם לא היתה לובשות כי אם בגדים נקיים ולבני' ולא מצאה עליהם כתם: והשני אף אם חשבתם לטהורים אם לבשה בגדים מלוכלכים אם נאמר שהכתמים ההם הנה מימי נידת דוותה. והשלישי אם יתן שאין תולין בכך אם נאמין לה מה שאומר' שהי' מכרת אותן בט"ע: ומה יתן לה ומה יוסיף לה מה שהסינור התחתון נקי וממנו יתברך אשאל עזר יראני נפלאות מתורתו אמן. בפרק התינוקות תנן הזב והזבה שבדקו עצמן ביו' הראשון ומצאו עצמן טהורי' וביו' הז' ומצאו טהורי' וימים שבנתיים לא בדקו ר"א אומר הרי הם בחזקת טהרה ר"י אומר אין להם אלא ראשון ושביעי בלבד ר"ע אומר אין להם אלא ז' לבד ואיפסק' הלכתא כר"א ואיבעי' להו בדקו עצמן בא' ובח' לר"א מאי כו' וע' ש בפירש"י דלר"י וודאי אין להם אלא שמיני דאע"ג דתלי מולת' בבדיק' ומונה ימי הבדיקה אפי' בסירוגין ה"מ בראשון וז' דחזי לאצטרופי לחד מניינא אבל ח' לאו מסדר ספיר' הראשון הוא ולא מצטרף אלא לר"א איבעי: ומסיק רב דסגי בתחילתן אע"פי שאין סופן וה"נ מסיק לבסוף דסגי בסופן אע"פ שאין תחילתן וכן פסקו כל הפוסקים דסגי בבדיק' הז' לבד אבל אם בדק' רק בח' אין לה אלא ח' לבד וכתב הרא"ש הטעם משום דבדיק' תוך ז' בעינן מכל זה משמע דעכ"פ ספיר' ז' בעינן שהחזיקו עצמה בחזקת סופרו' ז"נ וכפשטי' דקרא וספרה לה כו' ואחר תטהר דמשמעו דבעינן ספירה ממש ולולא דאפשר שתסתר בסוף הז' הוי בעי ברוכי על ספירתה כמשמעו' התו' מנחות ס"ה ע"ב ובאגודה שם פוסק באמת דבעי ספירה בפה מלא כמו ספירת העומר ויובל בב"ד ה"נ דכוותי' ומשום הכי בעינן דווקא ספירה ביום דספירה בלילה ליתא כדאיתא במגילה והכל משום דבעינן ספורי' ממש ואף דלא קיי"ל כוותייהו דהני דבעי להו ספירה בפה עכ"ז רואין אנו שמצוו' ספירה בעינן לפחות שתחשבם למנין שבעה נקיים שלה וגם ר"א בעי לה ספירה ומהאי טעמא הו' מאי דפסקי גם לר"א שתהי' הבדיקה תוך הז' ולא סגי בבדיק' הח' דבלא"ה לא ידענו טעם לזה כיון דעכ"פ הוחזק' בטהרה ומה יגרע לה שהמתינה עוד יו' א' אחר הז' א"ו דספירה בעינן וכל שלא בדקה בתוך המניין לפחות פ"א לא מהני ולא מקרי ספיר' ומה שאמרו לר"א לא בעינן ספורי' לפנינו פירושו סיפורי' וגלויים לא בעינן אלא סגי בבדיקה אחת בסוף או בראש מספרה לאפוקי לר"ע דבעינן בדיקה בכל יום וכן משמעו' לשון הש"ס בכל אותן המקומות דאמר סופן אע"פי שאין תחילתן או להיפך תחילתן אע"פי שאין סופן משמעו שעל שום מספר קאמר דו"ק: וא"כ הנדון שלפנינו של כוונה במספר ימי' לנקיי' באיזה ימים מהם לכן לא עלו לה וטעמא רבה נמי איכא להדא מילתא דאולי כל שלא נתנה דעתו לספרן. לנקיים לא הקפידה אף אם הרגישה במקצת לבדוק נפש' ואף אם תאמרי עתה שלא הרגישה מתחילה לא מהני והוא בכלל כל מילתא דלא רמי' עלי' דאינשי לאו אדעתי' ואין נאמנים עליו ואף כי לכאורה מהמקשה שם מוכח איפכא ממ"ש דמאי מקשה מהאי דטוע' לרב דש"ה דמיירי בדלא ספרה ולא החזיק' נפשה בטהרה ויש לומר דבלאו הכי קשה ממה שהצריכוה התו' שגם לרב בעינן עכ"פ שתפסוק בטהרה ולפ"ז מאי מקשה ולכן נראה כי וודאי המקשה הזה דחשב רב מטעמא דנפשי' קאמר הכי בר"א דסגי ליה בסופן כו' ואף כי לא נמצא כן בדברי רבי אליעזר דמתני' והיינו משום דס"ל דלא בעינן ספירה גלויי' אלא כל שהחזיק' בלא ראתה בין בתחילה בין בסוף סגי וע"כ רב ס"ל אליבא דר"א לא הקפידה התורה בספירה כ"א להחזיקה בנקיי' וכל שנגלה שלא ראתה בז' ימים עגי וא"כ