מעיל צדקה קלד

הצבוע צבע תכלת ויוצא על גב הלבן שבצדו באופן שבין שני החלקים שע"ג פספס שני הלבנים הי' בין שניהם כשיעור כתם ונסתפקת אם שניהם מצטרפין לטמא משום כתם ועוד אם כל הצבעים מצילי' על.. הכתמי' וגם אם חלק הצבוע שהוא מחובר ללבן אינו מצטרף לחוד גם אלו לא הי' עובר ע"ג לבן שבצדו ואולי על כיוצא בזה לא אמרי שבגד צבוע מציל כל שיש מקצת לבן עמו: דע בני כי כל הצבעים מצילין מן הכתמים ואם כי מפיר"שי שם בש"ס דאמר בגד צבוע מציל מפרש מפני שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמור אשר ממנו יראה לכאורה דדווקא בצבע אדום מציל שאין בו הכרת הכתם כ"כ וכן נמי נראה ממה דאיתא שם דמ"ה לא אסרו בגדי צבעוני' לאשה כדי להקל על כתמיה' ומסתמ' לא הוי בעי לאסור כל מיני צבעונין שאין בהם משום שמחה והלא השחורי' מורי' האבלות וכיוצא בזה שאר מיני צבעונין שאין בהם קישוט כ"כ ואם כן הוי מצי להציל על הכתמי' באלו הצבעונים השחורי'. ושארי המינים הנ"ל א"ו שאין מצילין כ"א האדומי' אבל ממה דאיתא פרק כל היד וכולן אין בודקין אותן אלא ע"ג מטלית לבנה ופי' רש"י שאין הכרת הדם ניכר כ"א ע"ג מטלית לבנה ש"מ דכל מיני צבעונין מצילין לפרש"י שם וכן איתא בהדיא ברמב"ם ובח"ה להרשב"א והא דאמר שם לא התירו בגדי צבעונין לאשה אלא כדי להקל. על כתמיהם היינו משום דוודאי לא הוי לובשי' צבעי' המגוני' המגני' אותן לבעלי' אם לא היה מתירין להם הצבעוני' המקשטי' היו כול' לובשים הלבני' וממילא הי' מתטמאי' מן הכתמים לכן התירו להם כל מיני צבעוני' שירצו כדי שיהי' להם צבעוני' המקשטי' והמייפין כדי להקל על כתמיהן וא"ל ה"ל לאסור להם הלבנים י"ל דוודאי לא הוי בעי לאסור להם גם הלבנים שלא יתגנו על בעליה' אלא הי' רוצים לאסור להם בגדי שני ודומיהן והקילו להם כנ"ל דו"ק: ובדין הכתם שאינו כשיעור במקום פספס הלבן שבו אלא בהצטרף עמו חלק הכתם שעל הלבן שמצד הפספס הצבוע שעמו והוא גם הוא נכתם עד שהם אחד נ"ל אף כי לכאורה נראה שהוא דומה למאי דאיתא בנגעי' פרק י"א משנה ז' קייטו שיש בו פספסי' צבועי'. ולבנים פושין מזה לזה והתם טעמו משום דפסיון רחוק נמי מטמא הא לאו הכי לא וא"כ בנדון דידן הרי שני כתמים רחוקים אינם מצטרפין והיה נראה שהוא טהור בכה"ג אבל באמת אין הנדון דומה למאי דשנינן שם דהכא משום הכי טיהרו שני כתמים שאינן מחוברי' מפני שאפשר שכל א' דם מאכולת הוא בפני עצמו ואין לך כל סדין שלא יהי' עליו טיפין הרבה לאפוקי כשהוא רצוף ע"י דם שנכתם ע"ג פספס הצבוע שקרוב להיות ג"כ דם טמא הא וודאי עושה את שניהם א' לענין צירוף ואפי' כתם לבן שאינו מטמא אלו ימצא בשני קצותיו כתמים שיהיה בהן כדי שיעור לטמא י"ל שיש לצרפן ולטמאן וכן משמע בתשוב' הרמ"א סי' צ"ז הזכרתיה פעמים רבות ואף כי כתבתי בכתם א' שהוא סמוך ללבן שקרוב לוודאי שאותו הלבן בה מגופו ואין באותו הטמא כשיעור כתם כתבתי שיש להקל לומר דאיתרמי כה"ג מדם מאכולת דאגב זוהמ' דם מאכולת הוא מ"מ אם יש בשני קצותיו שני כתמים המצטרפי' להיות בין שניהם כשיעור ויש כתם לבן ביניהם מצטרפין ולא תלינן שניהם במאכולת דכ"ה לא איתרמי ומכ"ש בנדון דידן שאפשר להיות כולו א' מן הגוף אלא שאין חלק שע"ג הצבוע מצטרף להשלים השיעור ובאמת שגם בזה הי' נראה להתיישב בדבר אם יש להקל בו אלא שכבר כתבתי במקום אחר שיש להקל בנדון קרוב לזה ובלא"ה כיון שכתמים דרבנן להקל שומעין) אבל כל שיש בשני חלקי הלבן כשיעור והוא מתחבר כאחד עם החלק שע"ג הצבוע נ"ל להחמיר ולא אמרינן דאתרמי כה"ג כמו בכל הכתמים שאין תולין דאיתרמי שני מאכולת יחד: ואין להקשות ממאי דאיתא בש"ס נידה נ"מ מאי דתימ' שקיל גריס דם ציפור שדי בי' מצעי וזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא קמ"ל דמשמעו דכל שוודאי האמצעי אינו מצטרף עמהן ג"כ אינו עושה שני קצותיו חיבור י"ל ש"ה שהדם יש לו מקום לתלות בו בדם הציפור אבל הכתם הזה שאין לו מקום לתלות וע"כ שהוא מן הגוף אתי אלא שאין מקומו ראוי להטמא מ"מ מצטרף את שני קצותיו להיות חיבור אחד להשלים מבין שניהם את השיעור כנ"ל להורות להחמיר בהוראה זו וה' אלקים יכפר בעדי אם שגיתי בהוראה זו: סג נשאלתי באשה שמצאה כתם בימי ליבונה ולעת הערב הפסיק' מחדש בטהרה ולבשה שני' לבני' ואמרו לה חברותיה ביום המחרת שגם על הכתם צריכה להמתין מחדש ה' ימים כדין רואה כתם בימי' טהרת' משום פליטת ש"ז וחזרה ולבשה כתונת שלה הנכתם בכמה כתמים אך היתה חגורה