מעיל צדקה קלב

במקום מגרשיהן שא"צ להוציא אחרת או אם נאמר שאני הכא ממאי דפירשי' שנק' פדן ע"ש שני ארם והוא מלשון פדנ' דתורי וא"כ צריך להוציא אחרת שהרי אין זה במוטן במלת פדם במ"ם תשובה דע כי אני הארכתי בקונטרס שלי הנק' מאורי אור והעלתי שעל כל טעו' הנרגש במבט' צריך להוציא אחרת ודלא כהרב בצ"צ הנ"ל ואין הפנאי מספיק להעתיק לך כל המבואר שם אבל אעתיק אשר קצרתי ממנו למקום אחר וז"ל מ"ש הרמ"א שאין מוציאי' ס"ת אחרת בשביל חסירות ויתירות היינו מלאים וי"ו או חסרי' אבל מאי שנרגש שינויו במבט' הדיבור פשיט' דפסול ולכן אם נכתב כבש במקום כשב או להיפך פסול ונוסף ע"ז כתב הר"מ לובלין בחדו' פ"ז אם נכתב רחבה במקום רחבו דפסול אף שמצינו ה"א לבסוף בחולם אף היא לדרשה נאמרה וכ"ש מגרשיהם במ"ם במקום נו"ן דפסול דאין לך שינוי מבט' גדול מזה ומה שהביא ראיי' ממה דמצינו כמה פעמים נו"ן מקום מ"ם ברות אף הם לדרשה נאמרו ולמסורו' בהן סודו' ומאין לנו להכשיר במקום אחר אלא מעתה כל החמש מוצא' שמתחלפי' אותיותי' כמו שמבואר בספרי המדקדקי' ה"נ נכשיר חילופי' ח"ו ותמהני על המ"א שהביא פסק הר"ם מלובלין ופסק בעל צ"צ ולא כתב שהם חולקים עכ"ל שם: ובהיות הדין כן א"צ בדבריך אבל האמת אף אם נהי' כנים דברי הרב צ"צ מ"מ בנ"ד הוא פסול כי בכל השמות ההסכמיי' פשיטא ופשיטא שיש לפסול שינויי' הנרגש במבטא בלי ספק כלל שלא יובן בו איש אחר או מקום אחר ואינו דומה כלל למגרשיהם שעניינו אחד במ"ם ונו"ן: ומ"ש לפסול ממה שפירשי' פדן ע"ש פדנא דתורי זהו הדין וזהו הטעם שכתבתי אני לפסול כי אף אם לא ימצא פי' לשם הסכמיי' בלי ספק שהממצי' הראשון לאותו השם הי' לו טעם וכוונה בו ע"ש איזה מאורע כמו ראובן ראו בן והוא מובן בלשונו ואותו השם ישאר אח"כ אף בלשון אחר שלא יובן בו הכוונה ומאלה נפוצו שמו' הלשונו' ולפ"ז מ"ש רש"י פדן ע"ש שני הארם אין כוונתו שמילת פדן נתוסף לשם העצם של העיר ארם כאשר עלה על רוחך אלא הו' מעצם שם העיר (וכן בלשון אחר הי' נקרא כן אחר שהם הסכימו שם בלשון הזה) ולכך הוא בלשון תרגום כי הי' הסכמת השם שם כן ע"ש שני הארם ולשונן שם בלשון ארמי ואח"כ הי' נקרא כן בכל לשון כי כן הסכימו לקרוא שם העיר וכדרך השמות שלא ישתנו מלשון ללשון והרא' לזה שלא מצאו בגמרא מגילה בתרגום שכ' מקרא אלא יגר שהדותא מפני שנשתנה בלשון הקודש שקרא לו יעקב גלעד נמצא שלא הי' לו שם עצם יגר שהדות' אלא לבן דיבר ארמי' כן לאפוקי בזה היו' שמו העצם כן מוסכם בין כל לשון לכן לא ייחד אותו בגמרא שם בהדי הני דתרגום שכתבו מקרא כי גם בלה"ק יקראו כן כדרכן של כל השמות ההסכמיי' שאינה משתני' מלשון ללשון ומש"ה אינו נכנס בגדר תרגום שכתבו מקרא אלא כמו שמו' הסכמיי' שאין להם טעם ופירש כלל וכבר כתבתי שאפי' יהי' כן בזה השם דפדן ארם עכ"ז שינויו פוסל כמ"ש לעיל ולדעתי אין ספק בדין זה והאריכ' בזה הוא אך למותר כי בלא"ה נמי נראין דברי נגד הרב צ"צ כמ"ש וא"צ כלל במאי שהארכנו. ובעניין הנקבי' שבראשי האווזות במוח שלהם באותן שהם בעלי בלורי' הארכתי בדין זה וכעת לא נתחוורו הדברי' לפני עד כי יפנה ה' אותי מכל עמלי להיות טרוד ועסוק בדרך ארץ להחיו' נפשי ונפש הילדי' אשר חנן ה' אותי כי בעווני קשי' המזונו': סא שאלה על אודות אשה אחת ששמשה את בעלה נידה דהיינו בימי עיבור מצאה כמה כתמים גדולים עד בלי ספק כי מאתה היתה זאת והיא אמרה שהאמת כן הוא אבל אומרת שלא במרד עשתה כן כ"א בחושב' שבימי עיבור אין האשה טמאה אף אם תראה דם ובעלה רוצה להוציא בע"כ על מעשי' הדין עם מי: תשובה השאלה והתשוב' מזה החכם קבלתי וראיתי אשר נגזר ממנו עלי' והעול' על רוחו שמ"ש רש"י בסוט' דף ך"ה דהאי דאיבעי להו בש"ס אם עובר' על דת צריכה התרא' בדת יהודי' הוא דאיבעי לי' וחשב החכם ההוא דבדת משה אין צריך התרא' כמ"ש בס' בית שמואל בסי' קט"ו ס' י"ז ולא ירד לחלק דהת' מיירי בהתרא' אחרי שעברה במזיד ולהפס' כתובת' אבל התרא' להבחין בה בין שוגג למזיד וודאי בעינן ולא עלה על דעת הרב בס' הנ"ל זולת זה וגם הוא לדעתי לא כיון יפה מ"ש בדעת רש"י דבדת משה א"צ התרא' ולא משום זה דקדק רש"י לכתוב בדת ישראל דווקא וע"כ צריכין אנו לומר כן ממאי דלכאורה ק' על דברי רש"י