מעיל צדקה קל

החסרונות בכתיבה דקה כאשר באמת הוא מוכרח להיות שהרי אין מרוויחין מסתמא בין שיטה לשיטה יתר מריוח השיטה ומפני כך אין מקום לטעות ויודעין ששייך לאותו שיטה הקודמ' וכן מבואר שם בהדי' לאפוקי הכא דמאין נדע לאיזה מן המקומות שייך חיסרון הזה התלוי שלא במקומו וגדולה מזה אמרו בחיסרון התלוי בין דף לדף אפי' עשה סי' בין התיב' ששייך לשם החיסרון ההוא פסול והי' בתשוב' הר"ן סי' ל"ח וה"נ וא"ת אדרבא אותו הנדון גרע טפי שאין שם מקו' תליי' כלל בין הדפי' שהרי אפי' תיבה שמקצתו בחוץ ומקצתו בפנים פסול כשהוא יותר מן השיעור המבואר בסי' רע"ג ס"ג י"ל דבאמת זה אינו לעכב ובאמת נראה בתשו' שם בדין בין הדפי' יותר נרא' להכשיר מבין השיט' שלא במקומ' יע"ש: נז שלו' ושלו' אהבה ואחוה שמחה וחדוה לאה' ידידי האלוף הרבני יניק וחכים מ"ו אברהם נרו' מדוע הסתרת פניך משאול אותי ושלחת שאלתך אלי ופקודת שלומך נשאר בקולמסך ואני כעת ל"ע מוחלש קצת מאור עיני כי קמו ואינני אוכל לצאת כפעם בפעם אבל אבי' בקצרה ע"פ הסברא הנראה לי ואשר שאלת על בוע' דמים זכים שנמצאת ע"ג האונה העליונה לצד החוד הנראה מדברי הש"ך בסי' ל"ז ס"ק י"ט שיש להחמיר משום חיכוך הצלעות וכמ"ש בס' מח"ב ולפ"ז לאו דווקא על החריץ אלא בכל חציו של צד חודו מפני שכל זה המקום הוא במצר ור"מ שכתב על החריץ וסביביו לטעמי' הוא אזיל דהוי כתרי בועו' דסמיכי ודווקא במקום חריץ וקמט או לא עכ"ל: תשובה להיות שאין הס' מח"ב לפני לרא' מה הי' לו לפרש טעם אחר ממ"ש הר"מ כי ממ"ש בד"מ נראה שזה הטעם הוא שמ"כ עם זה הדין עצמו ועוד איך אפשר לפרש טעמו של הס' מח"ב א"כ למה סיי' שם במקום חריץ סביביו טריפה דלפי טעמו בכל מקום המצר הי' מן הראוי להחמיר: ואיברא גם לטעם הרמ"א ק' דלא הי' להחמיר כ"א במקום חדי' הכפל ולא בכל סביבותיו ועוד קשה אם הטעם שמסיים שם דה"ל כב' בועו' כו' קאי גם למ"ש תחילה בוע' באונה העליונה כו' א"כ טריפה טריפה למה כיון ששניה' מטעם א' אתי' לי' ע"כ נ"ל דספר מח"ב פליג על הרב רמ"א בטעם הדבר ומפרש דטריפה דקמט הוא ממש כטריפה דשני בוע' דסמיכי לטעם הר"ן דס"ל שכל א' דוחק' חבירתא ה"נ על הקמט והיינו אם היה תוך הקמט שאז היה דחוקה מ' הקמט ואף כי ב' בועו' שהם זה כנגד זה כשרים מ"מ בכה"ג טריפה שדחק קמט יותר דחוק ורצוץ מזה (ואפשר יש לפרש ג"כ אם שני בועו' עומדו' על שני שפתי קמט אף אם. לא יהי' שניהם מחוברים בתוך כל הקמט מ"מ הם דחוקים מ"מ לשון המ"כ משמע יותר כפי' הראשון שכתב בוע' בלשון יחיד) וטריפות דבועו' של אונה העליונה במקום חריץ מפרש אפילו אם לא יהי' הבועה בכל כפל החריץ ממש אלא אפילו בכל אותו הסיבוב באופן שאין קצתה דוחקי' את קצתה בכל אותו המקום שהאונ' מונח נגד מצר החזה מבחוץ והגרגרת מבפנים טריפה מפני שאותו הדוחק של פני' וחוץ נוקבו' אותה לבסוף ומיהו אין החשש אלא בחלק הדבוק לגרגרת מבפנים אבל לא במאי שהי' דחוקה מבחוץ בצלעות כי הצלעות הם חלוקים מאוד ואינם נוקבים מפני דוחקי' ואולי היתה כן קבלתם שדחק הגרגרת מחכך ומנקב אבל לא דחק הצלעות ולא דקדק שם בס' מח"ב שיש לחוש לחיכוך הבוע' בצלעות קטנות ובגרגרת אלא שע"י דחק חוץ ופנים ינוקבו הבועות מחמת חיכוך של הגרגרת כי לולי יש ג"כ דוחק מבחוץ לא הי' מזיק אף שיש שם חיכוך בלי דחק אבל הדחק לחוד אינו מזיק לכן אינו מזיק מצד חוץ לכך דקדק שיהי' דווקא במקום החריץ סביביו והידוע שהחריץ מצד קערורי שלו נקרא כן נמצא עכ"פ שאין טריפה אלא מצד פני' של החריץ והרב רמ"א נראה שפי' לשניהם טעם אחד ומפרש מ"ש בועה באונה העליונה של ימין במקום חריץ סביביו כלומר שהביעה הי' דחוק' בכפל החריץ דווקא וכן כל בועה שהוא בקמט שהוא כה"ג ממש ולכך בס'. ש"ע שהעתיק רמ"א להאי מ"כ לא הזכיר חריץ של אונה העליונה שאין בו נ"מ לדעתו וכ' במקום החריץ סתם בכ"מ שהוא דחוק (ולדעתו צריכין להבין מ"ש שם סביביו כמש"ל) בכפל חריץ והנלע"ד כתבתי ועכ"פ גם לס' מח"ב אין טריפות אלא בחלק החריץ מצד פנימיותו כנ"ל גם לדעת הש"ך ועיין בס' עולת יצחק שהקיל בשם הר"מ מלובלין כל סמוך לחריץ מפני שאין איסור זה מוזכר ויש להקל ויש אתי עוד לפרש דלא פליג הרב והס' מח"ב כ"א בטעם הדין אכן הש"ך לא הבין כן נח שאלת' בתו' בחולין דף ק"ט ד"ה הא כחל דלא ניחא לך כתירוצם שם לתרץ