מעיל צדקה יג

כדי שלא להוציא הנייר אציג לפניכם דבר מה הרא"ש ביצ' פ"ב סי' י"ז וז"ל ומיהו האי דשפופר' ע"פ הנר אסו' מפני שממהר כיבוי עכ"ל ולמ' לא פי' הרא"ש דטעמא דשפופרת משום מוקצה מחמת איסור ואפילו לאחר כיבוי כמו שפירש הרמ"בם פ' ך"ה מה' שבת: ונ' לתר' דאי' בגמר' פסחים ד' י"א ע"א וכל היכא דלא בדיל מי גזר ר' יודא וכו' ואי טעמ' בשפופרת משום מוקצה מאי הקשה הגמרא דלמא חמץ דאורייתא ושפופרת דרבנן אלא ע"כ טעמא מפני שממהר כיבוי ונמצא שפופרת ג"כ דאורייתא והקשה הגמרא שפיר אבל לפ"ז הדרא קושיא זאת לשיטת הרמב"ם: ונראה דרמב"ם ורא"ש מחולקי' בסברא מהרש"א ומהרש"ל משום דאמרינן בגמרא פסחים דף ך"ט ע"א רב אחא בר יעקב אמר הא מני ר' יודא ויליף שאור דאכיל' משאור דראיי' ופי' רש"י דלפי סברא זו מותר חמץ של א"י מן התורה באכילה והדר רב אחא בר יעקב וכו' רבא אמר לעולם ר' שמעון היא וכו' ונראה דרבא ע"כ סבר סברת רב אחא ב"י אליבא דאמת והא דקאמר לעולם ר' שמעון משום דרוצ' לאוקמי המתניתין א"ד כ"ע אבל לעולם סבר אליבא דר' סברת רב אחא דאית' בגמר' חולין דף ד' ע"א אמר רבא המכחישי' בבורא שמים לתיאבון וכו' מפני דלא שביק וכו' אמרו לי רבנן לרבא תני' דמסייע לך פיתן של עוברי עבירה אחר הפסח וכו' מפני דלא שביק וכו' ואי אמרינן דחמץ של אינו ישראל אסור מדאוריית' א"כ מאי מהני מפני שהן מחליפין עיי' ברשב"א ד' שיטות: ותמצא סבר' זו בהדי' ועתה נבוא לביאור דמהרש"ל הקשה בגמרא דפסחים דף ט' ע"ב לרב יודא דגזר דילמא אתי למיכל וכו' והקשה מהרש"ל הא עבר על איסור דאורייתא דבל ירא' וכו' וי"ל דאיירי בביטל ומהרש"א פי' דאייר' בלא ביטול אלא בפרורין דלא עבר עליו והשתא נוכל לומר דלהרמב"ם קש' קושי' המהרש"ל וסבר תירץ המהרש"ל וא"כ איירי לאחר ביטול והוא חמץ דרבנן. ומ"מ גזר ר' יודא והקשה הגמרא שפיר ומי גזר ר' יודא ולפי זה לא קשה קושיא שלי אמאי לא תירץ הגמרא חמץ דאורייתא וכו' דלפי סברת מהרש"ל חמץ ג"כ דרבנן: והרא"ש סבר סבר' המהרש"א דאיירי בלא ביטול אלא על פרורין לא עבר על בל יראה אבל באכילה אסור מדאורייתא וא"כ קשה קושיא שלי על התרצן משום הכי פי' דטעמא משום כיבוי דהוי ג"כ דאורייתא אבל כל הנ"ל לפי סברא רבא אבל לפי סברא ר' אח' הדר קושי' על הרמב"ם אבל באמת הרמב"ם פסק בכמה דוכתי כרבא והוא ריש פרק ב' מהלכות חמץ ומצה ופ"י מה' הנ"ל ג"כ כרבא משום דרבא ורב אחא הלכה כרבא ודוק: