מעיל צדקה קכו

ונדרשים מהם על כך או מהנבררי' להם לדיינ' ע"ז כמ"ש הרב מ"ע בתשוב' בסי' פ"ט ואפי' למי שאין לו עסק באותו הנדון אפשר שאין להשיב אולי יהי' הו' עצמו עורך דין לפני אותו הב"ד כמשמעו' הריב"ש בסי' קע"ט ויתר כל התשובו' מלאי' כל המקומ' מזה כמ"ש בס' באר שבע דף ק"ד וקט"ו: ועכ"ז התנו בזה שאם השואל ההו' בדוק להנשאל שכונתו לידע האמת אתו אם לא ואין כוונתו ח"ו ללמוד לשקר מדבריו רשאין להשיב ובכל מקום ומקום שמצאו עילה וסיבה להשיב השיבו אפי' לבעל הדין בעצמו כמ"ש בספר עבודת הגרשוני סי' מ"ד ונ"ח וכן השיב בתשוב' ד' בצמצום דברי' שנראה לו ממנו שאי אפשר ללמוד ממנו לשקר וכן בסוף תשובתו כתב כל היכ' שיש בו דררא דמצוו' לא שתי קמאי לבייהו לזה דחשו שממנו ילמדו לשקר אכן אני מתמיה מאין לקחו הם להקל אחרי שמצאתי את זה האיסור נובע ממעין עליון ממקור חכמה שאמרו אבות העולם ממה דתנינן תמן אל תעש עצמך כעורכי הדייני' ז"ל רש"י בשם מר יהודא גאון ז"ל כד אתי קדמך אינש ולימא לך לא בעינא מנך למפסק לי דינא דהוי לי את בעל דיני אלא בעינא היכא דינ' תביע' וטענתה הדא דאית לי על חברי אסור לדיינא למשתעי לי' כלום בדינ' ולחווא' לי' כמנהגם של ערכאו' דבעי מנייהו ומקדמי ומחוי עכ"ל: ואחרי שהו' מן ההזהרו' דאבות עולם מי הו' זה אשר יערב לבו לגשת ולחלק חילוקי מלבו להתיר ועכ"ז אמינ' פוק חזי רבני קשישאי דסמכי להשיב למי שהוא בדוק להו מכ"ש בהיות ידעת' בשם שאין הדבר נוגע בך: ואמינא בתשובת שאלתך לדעתי זכה הבעל בכל החלק ח"ז שהניח יעקב לבתו רחל ולא לבד בחיי' אלא אף אם תמותי היא בחיי בעלה הבעל יורש כל הממון ואין צריך ליתן לבני' מבעלה הראשון כלום ואין יתרון לזה השטר שעשה אביה בעת כניסתה לבעלה השני שנתן רביעית הממון לבני' מבעלה הראשון אלא באם שתמותי הי' בחיי אביה שירשו בני' הראשונים עם בני' מבעלה השני ביחד אבל כ"ז שהי' בחיי' מסתמא הי' קודמת לכל י"ח ולכן נכתבו השטרו' בלשון הזה לה או לי"ח שהי' תקדים לירש ונוסח השטרות פה עירינו בזה"ל ואף אם יהי' נוסח השטר ולי"ח כמו שיש נוסחאות אנחנו מפרשים את הוי"ו הזאת לוי"ו מחלקת והו' במקום או הנכתב באיזה מקומן שהרי לא שמענו מעולם שיעלה על רוחו בעזבון חלק חצי זכר שירשו בני הבת במקום שהיא קיימת ומסתמא כולם על דעת זה נכתבו: ועוד אלו הי' הדבר מתפרש שירשו יחד לא הי' כח להאב לבטל שט"ז הראשון שכתב לה לבעלה הראשון לזכות בניה י"ח מבעלה הראשון ומאחר שזכו הבני' איך יוכל לחלק אותו אח"כ אבי' ויגרע זכותן שזכו כבר וא"ת באמת נתן להם רביעי החלק כי זהו חלקם כמ"ש מחצה לאהרן ומחצה לבניו מ"מ הרי זה הרביעי חזר וכתב להם בלשון לה ולי"ח עד שלא יזכו כ"א בחצי הרביע הזה וכבר נהגו כן בלי פקפוק א"ו שמעולם לא זכו בני' בחיי' כלום ולכן הרשות בעודנה בחיים חיות' לחלק אותו לחצאין ולעשות בו כרצונה וא"כ אחר שזכתה הי' בכל החלק במות אביה שוב אינה יכולה ליתן כלום לבני' הראשונים דזכה הבעל לירש ממנה כדין נ"מ שאם מכרה או נתנה הבעל מוציא מיד' (ואין לומר שיעקב היה לו רשות להנחיל כ"ז שהוא חי לכל מי שירצה שהרי אין זה ירושה לעניין זה שהרי בתורת חוב כותבין אז השטרות ואין רשאי' ליתן מתנות להפקיע מה שראוי לירש בשח"ז כמבואר בסי' ק"ח): והעיקר אשר לא שמענו פוצה פה ומצפצף ליתן דבר או חצי דבר מן הירושה לי"ח כ"ז שהי' בחיים ומסתמא כן הוא דעת הנותן אומדן דעת דלא שביק אינש בניו ומניח לבני בניו: ואפי' בתורת אחרי' אינם זוכים (אפי' לפי נוסחי השטרות הכתובים לשון לה ולי"ח אחריה) דאין זה לשון אחריך המבואר בש"ס פרק מי שהי' נשוי הנותן מתנה לאשה נשואה ואחריך לפלוני שאין הבעל יורש אותו המתנה דהכי קאמר אחריך לירש בעל לא לירש דא"כ אף אם יהיו בניו ממש לפקעו מיד אביהם וגם בזה לא שמענו ולא ראינו פוצה פה מעולם וע"ד מנהג זה מתפרשי' לשון שטרות אלו וע"כ צ"ל שזה הנוסח לא אתי למעוטי אלא שלא לירש אותה בעלה בקבר אם תמותי בחיי אביה אלא בני' אף דבלא"ה נמי אין הבעל יורש אשתו בקבר מ"מ מילי דשטרי הכי איתני שכותבין וכופלין בו דברי' שאינם צריכים (וגם בנוסחאות הישנים לא נמצאו בלשון זה) והכלל כל שהי' בחיי' בעת מות אביה זכתה הי' ובעלה יורש אותה דאל"כ גם בזה הדרא קושיא לדוכת' איך הי' ברשות אביה לחלק השטר שכבר זכו בו י"ח מבעלה הראשון בתורת אחריה א"ו דהאי לשון אחרי' פירושו כמ"ש שאם היא לא תמצא בחיי' אלא בני' ירשו ואלו הי' הכוונה בתורת אחריה ממש ה"ל לכתוב בלשון השני