מעיל צדקה קכד

הזיעה אלא משום גזירה דרחיצה וכיון שהרחיצה מותרת בחמי טברי' כ"ש הזיעה עכ"ל ולדעתי כל הני חדא גזירה הוי בין זיעה דחמי אור ובין זיעה דחמי טברי' ובין רחיצה דחמי טבריא כל שנכנס למרחץ יש לחוש לרחיצת חמי אור ולהחם הבלני בשבת ובזה מתורץ דלא הוי כל הני גזירה לגזירה אלא דמתחילה הוי סברי שיהי' די להם בחדא גזירה דמרחץ חמי אור דכיון שלא יסתפקו מהם מהי תיתי' יחממו בשבת כי הזיעה אין צריך רבוי חמי' ואחר שראו שעדיין היו רוחצין אסרו להם כל מרחץ המוחם ע"י אור ואפ"ה רחצו במרחץ מחמי אור וחזרו לאסור להם כל מרחץ וראו שאין הדבר עומד התירו רחיצת חמי טברי' אבל זיעה דידיה כיון דמתחילה במניין הוי לאסור ולא הוצרך אח"כ להתיר דהי' די בהתרת הרחיצה נמצא שהזיעה היה נשאר במניינו לאיסור והא וודאי צריך מניין אחר ואין זה דומה למ"ש בביצה ביצה במניין מי הוה לאפוקי בזה שהי' במניין האיסור מתחילה וכבר כתבנו דזהו דיוקו דהש"ס והזיעה במקומו שהרי לא הוצרך הש"ס לומר והרחיצה בחמין שהוחמו מע"ש במקומו עומד א"ו לזה כוונו והוכחה גדולה הי' להם להני מפרשים דפירשו האי מתני' דהרוחץ במי מערה בחמי טבריא דאי משו' איסור חמי אור נגעי בי' מ"ש מערה דנקט וזהו דקדוק גדול בעיני הראוי לסמוך עליו וע"כ אין לזוז מפסק הגאונים והר"י והרמב"ם ורש"י וזולתן המחברים שהסכימו עמהם אשר לדעתי גם התוס' והר"אש דכוותי' ס"ל לדינא זולת הר"ן שכתב ג"כ ע"ש הרמ"בן והרש"בא דס"ל כן ואנחנו בעונינו לא ראינו אולי לא כתבי אלא כמ"ש תוס' והר"אש ולא חלקו על גוף הנדון: והנ"ל עוד לומר דגם הר"ן ודעמי' לא התירו הזיעה אלא ע"ד הזה דאתי' ממילא מכח הרחיצה בלי כוונת זיעה וע"ז כתב א"א שתהא הזיעה בה איסור' כיון דממילא אתי וא"א להנצל כמעט ממנה אף כי י"ל שלא התירו כ"א רחיצה במקו' שאינו מקורה שאין לו זיעה מ' רחיצה מ"מ מדסתמו דבריהם ולא חלקו ש"מ דלעולם התירו וגם ממה דמצינו שנכנס רבי לבית המרחץ משמע במקו' מקורה דסתם בית מקורה (ואפשר דאינהו דאסרי מערה לא אסרי כ"א מערה שהי' בחפירה מתחת הקרקע והבלה מרובה וה"ל פסיק ריש' כו' ) ואפי' במידי דרבנן כל דפסיק רישי' נאסר ועיין בא"ח במ"א סי' שי"ד ס"ק ה') לאפוקי בית אף שמקורה מ"מ יש לו אויר דשליט בי' ואין לו בבירור כ"כ) ועכ"פ כל שנכנס בכוונת זיעה לחוד כמו שבא בשאלתך לית דין ולית דיין שנאסר שהרי זיעה במניין האיסור הוי וכמ"ש וגם דעת המקילין לא אתבריר אם מקילין נמי בזה דנכנס בהדי' להזיע כ"א כמ"ש ואדרבא לישנא דהר"ן מסייע למ"ש ע"כ יש לאסור הזיע' בזה האופן בלי ספק. וכבר אמרנו ג"כ דזיעה שאתי' ממיל' דמרחץ שהו' בנוי על גבי הארץ אף דמטללי שרי דגם סיעת האסורי' לא אסרי כ"א במי מערה שהו' תחת הקרקע ומטללי ובשום פוסק לא מצאתי דבעינן דווק' רחיצה של מי טברי' תחת אויר השמי' מגול' ולא אתי' אלא לאפוקי מי מערה וגם כיון דמכח קושי' דמתני' הרוחץ במי מערה דמשמע דיעבד אתי' להו לחלק די לנו לומר דווק' במי מערה נאסר אבל המגול' ובנוי ע"ג קרקע אף דמטללי ומקורה מלעיל שרי דשליט בי' אויר' דרך פתחיו וחלונו' ומכ"ש אם הוא מגול' מצדדיו בהדי' דשרי ובלא"ה כיון דמידי דרבנן הו' וגזירה טוב' איכא בהדא מילתא שומעין להקל: ואני טרם אכלה לדבר לא אמנע מלהעלו' לך מהני מילי דחדודי ופלפול בעלמא להוי אשר עלתה לפני בלומדי דבר זה ואמרתי לא אמנע ממך יען ידעתיך כי חביבי' לפניך מעשה חידודי' ולאנשי גילך בימי הילדות והשחרות: ולכאורה להוי מיני' ראיי' להתיר גם הזיעה בחמי טברי' והוא ממאי דקשה לכאור'. על מאי דפירש"י בשבת בדף מ' ע"ב בד"ה והא מעשה דרבי אחר גזירה הוי שגזרו על הזיעה וע"כ בחמי' טברי' הוא דהוי ור' יהושע דאמר לעיל בימי רבי הוי אלמא בימי רבי כבר נגזירה גזירה: והנה מלבד שאין לשון רש"י מורה דבעי לאיתויי ראיי ממאי דריב"ל הוי בימי רבי לומר דכבר נגזרה גזירה דא"כ ה"ל להפך ולומר והא מעשה דרבי לאחר גזירה הוי דהא ריב"ל בימי רבי הוי וע"כ בחמי טברי' כו' ואלו בעי לאתויי מני' ראיי' ה"ל למימר דהא ריב"ל כו' בדל"ת וגם אין זה הוכחה כ"כ דהאי מעשה הוי לאחר גזירה כיון שהי' ריב"ל בימיו ואולי האי מעשה קודם לזה הוי והיותר נראה דהוה ידיע לי' רבינ' דנן אלו הגזירה שהיו בימים מקדם טוב' לרבי ואף שאמרם ריב"ל מעשה קדם סיפר שהרי ע"כ גזירת חמי אור שהוחמו מע"ש כבר בימי התנאים נאסר להם שהרי לא התיר ר"ש כ"א שטיפ' בעלמא ולא רחיצה והוא הי' קודם לרבי וגם מהא מעשה דר"י ור"א במרחץ של בני ברק