מעיל צדקה קכב

שעדיין הי' לו נשואי אשתו הראשונה אלא שלא הי' לו בנים ממנה: ומ"ש עוד מכ"ת על אבינו אברהם שלא קיים עונת ת"ח להיות מהסריסי' אשר ישמרו את שבתותי לא ידעתי מי הכריח אותו לדבר על צדיק כמותו כאלה דאף אם לא בא עלי' כ"א א' בשבת סגי לי' בעשר שנים מקץ שבתו בארץ דכיון דהיה פטור מקיים עוד עונתו סגי לי' בכך וא"צ יותר מחיובו וע"כז הוי מצי להוצי' דינו המתחדש על הנדון שכתב אחרי שנראה כוונתו על הנדון ההוא שהו' חייב לקיים עוונתו בכל לילה ואנכי לא כן דמיתי שכל מי שהוא לומד בתמידו' הן אם הוא מהמורים בעם או מן התלמידים רשאי שלא לקיים עונתו כ"א א' בשבת ולא יהא תורה שלנו כשאר הפועלים לפחו' שהם שתי' בשבת ולא קאמר בגמ' כגון ר"ש בר שילת אלא לדוגמ' כמ"ש הפוסקים כולם ואף שאין לנו דין ת"ח בז"הז בכמה דברים מ"מ בזה לדעתי רשאי כל אדם לעשות עצמו ת"ח ואף שהובא בשם ספר הקנ' שאין כל אדם רשאי לעשות עצמו ת"ח היינו כשהוא באמת פועל או טייל ואינו עוסק בתורה אבל לעוסקי תורה שמתשת כחם אין חילוק בין ת"ח שבימיהם לאותן שבזמנינו ואדרבה הי' משברת כחינו ומתשת הכח יותר לפי חסרון הבנתינו ואנן כאצבע בקירא לגמרא (ובסמ"ק מצו' רפ"ה איתא בהדיא ויעשה כל אדם עצמו כת"ח לשמש מע"ש לע"ש ובליל טבילה): ומכ"ש למקיימי טביל' לקרי בתפילה שעזרא תיקן להם שלא יהיו מצוי' כתרנגולי' אצל נשותיהם ומסתמ' היו מקדשי' עצמם שלא לבעול ביו' דו"ק: ואין בזה משום יוהרא המקיים עונתו משבת לשבת לדעתי אך משום פריצ' הדור וקנאת ירך חברת' אני מורגל לומר לכל הסביב' אלי לקיים עונת פועלי' שתי' בשבת ודי בזה ואין בזה ספק כלל ולדעתי א"צ לדקדק כלל בחשבונות כל שקיים עונתו תמידי' כסדרן ואף אם ביטל לפעמים אפשר כל שלא היה סמוך לטביל' שהו' זמן שרוב נשי' מתעבר' אלא שאין בי כח להקל בכך אלא צריך שלא ביטל א' מן העונות וכל שביטל צריך להשלי' אותו וזהו בכלל הלך בדרך לסחורה וכיון שלא חילקו בין זמן לזמן מאין לנו לחלק בכך ולבדו' מלבנו זמני' אבל יותר מן העונות לא ואני אומר בענין עונת הטיילנן בזה"ז שנתנו עולם הקשה עלינו אין בנינו כלל דין הטיילנן כידוע מפסק הרמב"ם ואף כי השמיטו הטור ולפחות ת"ח של זמנינו זה שהחמירו על עצמן ללמוד בעיון ההלכה כמו שנאמר בחומר ובלבני' בעבודה קשה אין להם דין טיילנ' ושוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבי' ודי בזה לע"ע: נב שאלה כמה אנשים מתאספים עלי לאמר שמלה לך ד"ת המבוררי' כשמלה אם מותר להזיע בחמי טבריא בשבתות וי"ט ובהיותנו פה המרחץ טיפליץ פסקנו להתיר אחרי שהרב ב"י בספרו פסק להלכה כהר"ן ותוס' אלא שהיה חד מרבני פראג מחולק עמי ויורני מכ"ת דעתו בזה ושכרו אתו ופעולתו לפניו: תשובה נדרשתי לאשר שאלתני ובקשתני לחוות דעתי אם מותר להזיע במרחצאו' נובעי חמין כחמי טברי' והנה לכאורה היה הדבר פשוט בעיני להתיר כדעת היש מתירין שהביא בש"ע סי' שך"ו דמותר להזיע בחמי טברי' והגם שעל הרוב הסכימו לפסוק כדיע' הראשונ' שהביא הרב ב"י לעול' ולא מיבעי' במקומו' דכתב הדיעה הראשונה בסתם פשיט' שיש לפסוק כוותי' כמ"ש הש"ך בכללי הוראותיו בסי' רמ"ב בשם הרב מ"ע סי' צ"ז וכן כ' מהרי"ק בכמה דוכת' ומהרי"ט בחלק א"ח סי' א' אלא אפי' במקו' שהזכיר שני הדיעות בשם י"א כתב בספר כה"ג חלק א"ח סי' שי"ח בשם ספר הזכרונו' דעת הרב"י לפסוק כסברא הראשונה ובאמת משיג עליו כה"ג שם והביא בשם כמה אחרונים בכמו זה שהזכיר שני הדיעו' בשם י"א האחרונה הי' עיקרי' ואפי' אם הזכיר הראשונ' בסתם היה דעת הש"ך להקל בשל סופרי' בשעת הדחק (עי' בהלק"ט רצ"ג מחלק א' מתשוב' הרמ"ח אבל אלו שנדפסו משם אביו ה"ג בוודאי לא יצא מפיו ותלמיד טועה העלם ע"ש) ונדון הזה כמה גזירות אחר גזירות יש בדבר זה ועיקרי' מדברי סופרי' והי' מן הראוי להקל כדעת המקילין שהביא באחרונה אכן כד דייקינן חזינן בי' תיוהא על מאי שסמך הרב ב"י להביא דעת המתירין לפסק נגד הרי"ף והרמב"ם והגאונים ורש"י שכולם מסכימי' לאסור זיע בחמי טברי' והיודע דהלכה כה"ריף וגם אין לחלוק על הגאונים אם לא שהתוס' חולקי' עליהם ובאמת חשב הב"י שהתוס' חולקים עמה' כמו שכתב הב"י בסי' שך"ו אבל בדברי התו' פרק שמונה שרצים בד"ה רוחצין במי גרר כו' כתבו ג"כ כסברת