מעיל צדקה קכא

במקומו וכמ"ש: ומה שהתמי' על מ"ש בס' מג"א בעניין הנהגת התספורת בימי העומר להתיר דאינו נראה כ"א שאין רוצה בתספורת וחילוק מכ"ת הגם כי האמת אתו שיש לתרץ בכך מ"מ נראה לי כיון שאינו מוכרח, כ"כ גוף האיסור ואינו אלא מנהג בגוף התספורת ומי ידעי האיסור דו"ק בדברים אלו ומכ"ש להיו' שאינו בזמן אחד: וכבר כתבתי על מ"ש מכ"ת מספיק' דיה"כ דאסרי לי' משום ל"ת אף שאינו כ"א מספיק' י"ל באמת לא אסרי כ"א בשיאחזו ספיקם כוודאי כגון שיתפללו של יום הכפורים ז' ברכות ושאר העם שמונה עשר ברכות שהרי אלו מחזיקים ספיקייהו לוודאי כשאר י"ט שני של גליו' שמתפללים בו ז' ואלו מחזיקים אותו וודאי חול ואין לך אגוד' אגוד' יותר מזה שהרי כל אחד ע"כ אינו עושה משום חומרא לחוד דהרי מחזיק דעתו לוודאי דו"ק: נא על האי שכתבתי בעניין השוהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה בסימן ל"ג כתב אלי חכם אחד דבעינן הנ' עשר שנים שיהי' כולם שלמים בלי שתחסר מהן לילה אחד בלי תשמיש וצריך למלאות כל לילה ולילה שחסר אפילו ימי נדותיה ואפילו אם הוא תלמיד חכם שעונתו משבת לשבת צריך למלאות לה ימי החסרי' לה שיעלו למניין עשר פעמים שי"ן סמ"ך ה"א שהן שלשת אלפים תי"ו רי"ש נו"ן יום ואם אחר כך לא תלדי יוציא ויתן כתובה: ואיני רוצה להטריח עצמי להעתיק רוב דבריו בזה כי נלאיתי נשוא אותם על קונטריסי זולתי להשיבו מדעתו אני כותב כי הוא מילתא בלי טעמא ולדעתו לא נהיתה משנה דנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כי אם לאחד בעולם שאשתו ממשפחת דורקטי שאין לה דם נדה מעולם ואיכפל תנא לאשמועינן טייל ואפי' ביום כיפור וט"ב ישמש מטתו לדעתו: ומ"ש דכיון דאין ראי' משרה אלא באם לא יצא מחשבון עשר שנים ימי נידה שהרי שרה לא הוי לה אורח כנשים כדכתיב חדל להיות לשרה ארח כנשים והרי כניסת הגר הי' ט"ו שנים כמעט מקודם לזה ע"פ חשבון הכתובי': ועוד לדעתי על מאי שהקשה הרא"ם קושי' חזקה על מאי שצחקה שרה ואמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כו' אחרי שראתה כי. כבר פירס' נדה באותו יום כמה דאיתא בב"מ על מאי שלא הביאה לחם ומהרש"א בחידושי אגדות שלו רוצה לתרץ קושי' זאת בדוחק והאמת נ"ל ע"פ מ"ש תוס' בר"ה בהנה בדף י"א כי ודאי היו לה ג"כ דרכי נשים באקראי אבל לא בקביעות ווסת ואשה אינה מתעברת כל זמן שלא יהי' לה ארח בזמנו לכך אמרה אחרי בלותי אבל ווסת שאינם קבועי' הא וודאי שהיו לה לכך פריך שם כי מדלי' יומ' טומאה ומזה לא חסרה לעולם ומכ"ש בימים ראשונים ולכך דייק המקרא חדל להיות לשרה ארח כנשים כלומר ארח בזמנו לא היה לה אבל דרך נשים הי' לה ווסת שאינם קבועי': ועוד באמת אין הראיי' מגופ' דקרא דאברהם כ"א זכר בעלמא ומיהו לחשבון יו"ד שנים שפיר נלמד מיתורא דקרא כמ"ש רש"י שם נמצא דאין אנו למדים מגוף מעשה דאברהם בזה וכמ"ש תוס' שם בד"ה זכר לדבר דאין אנו למדים ממש ממעשה דאברה' וכיון שכן אתי' לן מקרא סתמא דמדבר בכל הנשים וזהו בלי ספק וכל ימי נדות' אין גורעין ממניין שני שהייתו עשר שנים לפיכך לא פרט שם בלפיכך דאמר שם לפיכך חלה הוא או חלתה היא או שהיו שניהם חבושים ולא קאמר או פירס' נדה כדאמר בריש כתובות דמשמע דפירסת נדה עולה לה למניין שנים ואלו לא כן לא הוי מסתי' לי' סתומה ותמיהני שעלתה על דעתו כן: ואולי לזה אפשר שאם היה לה ווסת יותר מסדרי כל הנשים והם אינם קבועים שהרי נגל' למו שהם מחלי ומדוה גופא והרי זה כמו חלתה היא שאין עולה לה: ומ"ש עוד על כל שלא בעל בכל לילה שצריך שישלי' לה כל הלילות עד יעלו למניין יו"ד פעמים שס"ה אני תמה מאוד מדבריו שנחייב את כל לומדי זמנינו לדעתו לקיים עונתן בכל לילה וא"כ אנו עוברין בכמה לאוין ר"ל ואם אין אנו מחוייבים בכך הא וודאי שעולה לה בחשבון יו"ד שנים ולדעתו לא הוי להו לרבנן דאמרי לי' לר' אבא בר זבדי למנסיב איתת' להוליד בני למימר לי' הכי עד אחר יעברו עליו קרוב למאה שני' עמה שסתמא קיי' לי' עונת ת"ח אחד בשבת וא"ל שמתה אשתו הראשונה היה א"כ מאי מוכיח מגי' הרא"ש דוודאי מי שאין לו אשתו כלל ישא אשה אף בבבל וגם איהו מ"ט לא קיים לא טוב היות האדם לבדו א"ו