מעיל צדקה קיח

ג"כ כזה אלא דתירץ עיקר קושייתו דר"ל לר"י ממגילה שהי' צריך עכ"פ דבזמן אחד א"א להתיר אלא בב' ב"ד בשני מקומות שהרי מגילה כך הי' כמ"ש תוס' ועל קושיא ב' דעשו ב"ש כדבריהם לא חש לתרץ כ"כ כיון דאיכא מ"ד לא עשו ב"ש כלל כדבריהם: ולדעתי נראה לי דזה יש להתיר. יותר כל שהן בזמנים חולפין אפילו בעיר אחת משני עיירות בזמן אחד ומעשה בכל יום שרואים טעם אחר וחוזרים ממה שפסקו בזמן קודם לו וכמה פעמים דאמרי בש"ס חזו בו טעמא כו' אי נמי חושבנא לא סליק להו עד האידנא לאפוקי שני בית דין בשני עיירות בזמן אחד דהוה ליה להשוות ולמנות דעתן יחד וכיון דהתיר שני בית דין בשני עיירות כל שכן כזאת ומאי מקשה רבא (והאמת דקושיא זאת מעיקרא ליתא כיון דחד ממה שעשו בית שמאי כדברי' הוא שנישאו הצרות לאחים ומסתמא נשארו נשואות או בניהם בעול' ומסתמא לא הגדילו הראשונים או בניהם והוה ליה כבזמן אחד ממש דו"ק:) ואני אוסיף להפליא על קושייתו דרבא אף אם נהי' דעשו ב"ש כדבריהם דלמא לא הי' כ"א בעיר אחרת ומ"נל להקשות דהוי כשני ב"ד בעיר אחת דאפשר בעיר אחת לא עשו אלא נמנו ורבו לעשות מנהג ופסק בעיר אחת ע"פ רוב חכמי העיר ההוא ולא שנו מפסקם שלא ירא אגודות אגודות והאמת בזה מאי דהחליט רבא דב"ש וב"ה כשני ב"ד בעיר אחת וע"כ עשו כדבריהם גם במקומות של ב"ה משום מאי דחשבי למו האי מאן דאמר דעשו בית שמאי. כדבריהם משום דסבירי ליה דרוב דמחדדי טפי עדיף מרוב מניין דבית הילל אם כן לא ימלט בעיר אחת שיהיה שם אחד מתלמידי בית שמאי שיעשה כדברי בית שמאי אפילו אם הרוב שמה דסברי כבית הילל וגם בזמן אחד כי לדעתייהו המה הרוב בבניין החכמה ולפחו' ו' כשיהיה שמה גם כן בית דין אחד מתלמידי שמאי אף שיהיה המיעוט יעשה כדבריהם כמו שכתוב רש"י לקמן בצרת הבת שסמכו על חריפתן נגד הרוב ולכך מחלק ומשני דשני בית דין שרי ובזה מתורץ דאפשר כל שהיה אחד מתלמידי בית שמאי במקום בית דין דבית הילל באמת לא עשו כדבריהם דעל סמך דעתן בלי קביעו' ב"ד לא עשו מסתמ' כלל כדברי' דאף דס"ל דמחדדי טפי מ"מ בעי ב"ד והוראה וא"נ יעשו כן ג"כ ביחיד איכא למימר כיון דה"ל ב"ד במקום אחד דהא מסתמא נמצאו במקום אחד ב"ד מתלמידי שמאי דס"ל כדעתו וסמך להו על דעתן וה"ל כב' ב"ד בעיר אחת דרשאי ולכך תפס רבא בלשון קושייתו דה"ל כשני ב"ד בכף הדמיון משום דס"ל דלפחות אף דמקרי ב' בתי דיני' ה"ל במקום אחד דו"ק. ואביי לא חש לתרץ קושייתו משום דאיהו סבירי ליה דבאמת לא עשו בית שמאי כדבריהם בעיר דעשו כדברי בית הילל ומאן דאמר עשו ע"ס דמחדדי טפי היה מספיק מאי דעשו כדבריהם במקום שהיה בית דין של בית שמאי לבד ולא עשו כבית הילל בהיות שנמנו בכלל של כל חכמי. ירושלים ורבו בית הילל על בית שמאי. אבל לאחוז גם בזה בעיר אחת שעשו כדברי בית הילל ובית שמאי ולעשות אגודות חלילה אלא כל שהיה בעיר אחת והלכו שניהם אחר המחמי' בד"ת ולהקל בדרבנן כמו שאנחנו עושים בדין שאינו מוכרע: וא"נ והוא העיקר דאף דלמאן דאמר עשו מוכח מקושי' דרבא דליכא בזה משום ל"ת כתירוצו דרבא היינו דווקא לב"ש מוכח כן דאינהו הוא דס"ל הכי מדעשו ב"ש כדבריהם אפי' במקום הרוב דב"ה ולא חשו לב' אגוד' שהרי גלוי גם לפני ב"ש שב"ה לעולם יעשו כדבריהם שהרי אינהו חשבי למו גם כן שאתם האמת ומחדדי ג"כ וע"כ מאי דלא חשו ב"ש לשתי אגודו' משום דס"ל שאין בב' ב"ד בעיר אחת משום ל"ת אבל ב"ה ע"פ רוב מניין עבדי דלדעתם לא יעשו ב"ש כהוראתם משום דאינהו המיעוט ואפשר כשראו שאוחזין בית שמאי בהוראתן חזרו להם שלא לעבור על ל"ת אי נמי דס"ל כל שפוסק ואוחז שלא כדין בפסקי אינו צריך השני לחזור מדעתו משום העושה שלא כדין ולבית שמאי הא וודאי רוב מניין שוה לרוב דמחדדי לפחות ומה גם לפחות סבירי ליה דמחדדי כוותייהו דבזה הדעת טועה וע"כ צריך לתרץ מאי דעשו בית שמאי כדבריהם משום דסבירי ליה שני בית דין בעיר אחת שרי ולא קיימא לן כבית שמאי בזה לכך לא פסקו הרמב"ם: והנ"ל בדעת הרמ"בם שלא לבד ס"ל דאפשר לפסוק כוותי' דאביי כמ"ש אלא שהי' לו הכרח גדול ממאי דקשה לי' על רבי יוחנן דלא תירץ לר"ל קושייתו על קריאת המגילה אלא דאוסיף לי' מי' וקמח' להקשות ממתני' דמקום שנהגו וע"כ נ"ל דר"י כלל תירוצו בקושייתו דמקומות מקומות שאני כמו שדייק המשנה עצמה מקום שנהגו כו' ומקום שנהגו כי':