מעיל צדקה קיז

מסכימים למנות רבנים ובית דין נסרח' חכמת החכמים האמיתים חלילה ואם כי יפתח בדורו הוא דווקא לעניין קביעות המועדות המסור לבית דין כדכתיב אתם אפילו מוטעים (ומה גם כי לא נאמר שם כי אם על פחיתת הדורות נגד הקודמים כגון משה ושמואל בדורותם דו"ק) דלא ניתי לידי חילוק מועדות אבל לדון בדיני תורה אחרי שנאבדו בית דין הגדול בעוונינו צריכין רוב מניין ובניין חכמה של כל חכמי העיר וכיון שלא באו למניין ולשמוע טענות הצד שכנגדם אין לחוש לפטפוטם לא מהם ולא מהמונם ואלו לא באו אלא לקנתר ולהפך דברי אלקים חיים: והנה הרב החסיד בספרו הזכרון זכרון א' כתב בזה שמחוייבים לשמוע אל הבית דין אשר בזמנו זה והי' מצוות לא תסור אבל לתלמוד חכם פשיטא שרשאי לעשות על פי דעתו כל שלא שמעו דבריו להשיבו ומה גם הוא לא כתב כי אם לשמוע אל הבית דין הנעשה על פי דעת רוב ישראל או מנהיגיהם שנתמנו על פי תקנת ישראל ודי בזה לעת עתה דאשתקיל מלולי: ומשום ל"ת נ"ל דאין לחוש כלל בהורא' שלא נתפשט לאיסור מן הב"ד כ"א בפטפוט דברים בעלמא שלא הכריזו או פרסמו הוראתן כמ"ש בע"כ נפק שיפורא כו' וזה אינו נכנס כלל בגדר דל"ת וכמה הוראו' בישראל דעבד כמר עבד ואפי' סוגי' דעלמ' כאידך אין מחזירין אותו והו' בדבר שאינו ניכר שזה פסול ואסור לזה וזה לזה, וכאן אינו. ניכר כ"א הידור מצוה למהדרין אחרי' כמו מצות נר חנוכה למהדרין מן המהדרין וגם היבשים אינם פסולים לאלו האחרי' במקום שאין נמצאי' הלחי' וכיון דלא נתפשט הוראת ב"ד לפסול מאי נחוש בזה משום ל"ת ואם פקפקו כנ"ל הרי יוכל להמצא שאינם מורכבים כלל ובמאי יודע שאלו הם הפסולים אולי עמדו עליהם ומצאו אלו שהם כשרים נמצא שאין הפסול ניכר על הלקוחו' עתה והרי כזה. נהגו קדמונינו בלולבים שאלו נוטלין יבשים ואלו לחי': ומה גם כי אתנו הסכים הראש וראשון המפורסם בהוראה בישראל מ"ו נר"ו ואם כי נסע מזה ויהי' דעתו להשתקע שמה לא בשביל כן בטלה דעתו ומקרי ב"ד שלו שבמקומו ב"ד כאשר נבאר מן הש"ס יבמות וכן עקבי' רצה לחזור בארבע דברים ששמע מפי המרובים אף כי הלכו להם לעולמם. ומכ"ש כי אנו חוששי' לפסול אלו היבשי' שנפרכו בצפורן והפוסקי' המכשירי' כל שנשאר לה' מרא' ירקות לא כוונו על אלו לדעתי כ"א שנתייבשו מזמן קרוב ורוב לחותן קיים להם אלא שלא רצו בפריכ' הצפורן לבד מפני שזה מטבע גידולו קרוב להיות בעוד קצת לחותו קיים מצדת תגבורת יבשו' טבען אבל כל שהמה יבשי' לגמרי מבלי ספק עד שלא נשאר לו שרש לחו' ואין בין אלו להייבשי' משני' רבו' כלום כ"א המראה הא ודאי לא יועיל לו כלום ולא מהני מידי וזאת המראה שישתאר להם הוא מסיב' ידוע בתחבול' כאלו המייבשים קטניות ומעמידים להם מראה הירקו' ככרתי כנודע לכל. שאר עמינו ואני כותב בזה רק. מבלי פותח ספר כי אם הנשאר רשום בזכרוני ונהירנ' כי כל זה שהכשירו הוא מפני הדחק ותו' בדף ל"א בסוכ' מכשירי' כל הפסולי' באין נמצא אחרי' ויש אתי ממעלת זקני הגאון המפורסם בישראל מה"רל מפראג שכתב לערך יו"ד דפ' שלמי' על עניין הדסים שלנו המובאים שהם פסולים לגמרי שאינם עבות אלא הדם שוטה שהם תרי ותרי ות"ל באלו הנמצאים עמנו זכינו ג"כ ליקח שהם תלת ותלת והשם יזכנו לעשות שארי המצוות על תיקונן ובאמת לית דין צריך לפני' כלל כי אני כותב כל זה לדעתך שחלקו בדבר ובאמת לא כ"א פטפוטי' בעלמא. ובלאו דל"ת אינו נוגע כלל כל שאין החלוקה נרא' לעינים כמו אותן המתפללי' ז' ברכות דיה"כ למחרתו ושאר העם י"ח או י"ט שני שיעשו אלו י"ט ואלו חול או הוראה או מנהג שיתנהגו מקצת ב"ד העם כן בע"כ מפני הדין ומקצתם בהיפוכו ואפילו הנהגת איסור כמו תספורת ודומיו שייך ל"ת וזולת זה לא ויתברר לנו כל המקומות בראיות ברורות בסייעתא דשמיא ומרוב אהבתך עיינתי במקור הדין ונכתוב אשר עם לבבינו באשר כתבת לתרץ פסק הרמ"בם שפסק כאביי ולא חש לקושייתו דרבא ותו בעיקר קושייתו דרבא מאי קשי' לי' ממאי דעשו ב"ש וב"ה כדבריהם אולי הי' בזמנים חולפי' ובזה לית בי' משום ל"ת והבנת שזהו עצמו קושייתו דרבא דס"ל אף אם יהי' כן נקרא שני ב"ד בעיר א' ולכך אמרו בכ"ף הדמיון ע"כ דבריך והנה לפ"ז לא הי' לו הכרח כ"א להתיר שני ב"ד בעיר א' בזמני' חולפים ולא יותר ועוד אולי הי' כוונת אביי