מעיל צדקה קטז

הן דברי בית שמאי והוא לא רצה לעשות כבית שמאי אלא כבית הילל והוא הדין איפכא מסתפק ליה וגמרא איסתפיק ליה אבל זה אינו דאם כן הדרי הקושיא דש"ס לדוכתיה דמוכח דעשו כבית שמאי מדאסתפיק ליה אם העולם נוהג כדברי בית שמאי והן הן דברי בית שמאי או בית הילל אלא על כרחך שלא היה להם מנהג קבוע וגם להם גמרא אסתפק ומקצת אמרי שבית הילל בחמשה עשר בשבט אמר ומקצתן אמרי באחד בשבט מה שאין כן בנדון דידן בקריאת המגילה שהמנהג מעולם מימים קדמונים בלי פקפוק וספק כלל לעשות רק בארבע עשר באדר והיאך רשות ליחיד או רבים לשנות ממנהגן לעשות ספיקא בדבר וראייה לזה ממה שכתוב בטור ובשלחן ערוך סימן תי"ו רי"ש כ"ף דל"ת דהעושה שני ימים כפורים אפילו הם עשרה לא יתפללו רק תפילת החול ופירש הבית יוסף שם משום ל"ת רק דקשה ליה שם דנק' בית דין אחר משמע דבחד בית דין בעיר אסור משום לא תתגודדו אף על גב דעושין כן מספיקא דיומא וצריך לומר כיון דמעולם. לא חשו לספיקו וע"כ יש לחלק בין הך ספיקא לספיקא דרבי עקיבא ואם כן הוא הדין מנהג שלכם בקריאת המגילה דאסור בב"ד אחד בעיר משום איסור דל"ת והא דביחיד מותר להתענות ולעשות שני יה"כ משום דהרואה אומר בתענית חלום הוא ומלאכה הוא דלית לי' ואחר כל הנ' ל תמיהני מאוד למאי דפסק בש"ע בענין תפילין מרש"י ור"ת דמי שהוא חסיד מופלג מותר להניח שני זוגו' בבת אחת אף שכתב בש"ע בעצמו המנהג בכל המקומות כרש"י וא"כ מ"ש מכל ספיק' דפלוגת' דב"ש וב"ה דאסור משום ל"ת או מ"ש מהך ספיקא דשני יה"כ דאסור משום ל"ת אם לא בשני ב"ד: ודאי להניח זה אחר זה איכא למימר דהרואה אינו יודע שהם דר"ת אבל להניחם בבת אחת תמו' וכמ"ש הב"י בשם תשובת אשכנזי והי' תשובת מהרי"ל והא דכתבו כן גדולי הפוסקים הראשונים הרא"ש והטור סמ"ג וסמ"ק ובעל התרומת לעשות שני זוגת תפילין היינו דווקא בזמניהם שלא הי' עדיין מנהג קבוע אי כרש"י אי כר"ת וכיון דגמרא איסתפק להו מותר לעשות כשניהם כמ"ש משא"כ בזמן הב"י שכתב בש"ע שלו דכבר נהגו כרש"י א"כ איך רשאי חסיד מפורסם להניח שני תפילין ודוחק לומר דמי שהוא חסיד גמור ומפורסם דמי לשני ב"ד והוא דוחק: דברי הק' בצלאל בומס"ל חונה פה ק"ק איטינגי: נון הנה ברך לקחתי וברך אשיבנו להאי שואל ומשיב מאזין ומקשיב קול דודי' עליו חביב מיין הרקח ואביב הכ' הרב המופלא ידיו רב לו מוהר"ר בצלאל נר"ו לא יכבה: וכחול ימים ירבה הגם כי הזמן יקר הנמצאים יקר בימי ומה אענה באין מענה לשון עכ"ז מאשר מכותלו כתבו ניכר כי לבו עלי שלא כתבתי לו מיום נוסעי מזה אמרתי אפנה מעסקי להשיב אף כי טרדות רבות מוטל' כעת עלי: ואשר היטב חרה לו על העולה על רוחינו בעניין ההדסים החדשים אשיב בקצרה כי באמת לא שמענו פוצה פה ומצפצף בדבר כי אם המתעסק במשא ומתן האתרוגים הוציא קול שהמה מורכבים להיות הפסול הזה שגור בפי ההמון על האתרוגים וחשב כן גם על ההדסים שייך פסול זה ובאמת להשביח מקחו אמר כן ודבריו כזובים ושקרים שהרי עינינו רואות כל האילן אחד בסימניו ומצריו ושמו עליו ומה גם כי לא שייך הרכבה בהיחור עצמו שאינו משתנה מכח הרכבתו ולא כן פרי שמוציא אילנו מחדש ואם הוא מהרכבה באינו מינו הרי אינו מין הפרי חדש ואינו אתרוג כמו שהאריך הר"מ אלשוך בתשובתו אבל ההדס גוף היחור נראה בסימנו וכל ציורו עליו וענביו והא ודאי לא נשתנה. אף אם יהי' מורכב: וא"ת הענפי' המתחדשים בו יפסלו שאינו מן האילן י"ל אלו היה מן הענפים המתחדשים הי' להם שינוי אחד ואחרי שאנו רואי' כל האילן אחד הא ודאי לא נשתנה ואינו מורכב וגם האומן נאמן שאומר שאינו מורכב דאינו מרע לאומנתו דלא שייך באילני ריח הרכב' ומכ"ש לפי טעם הלבוש שפסל האתרוג המורכב משום מצוה הבאה בעבירת ההרכבה דלא שייך בהדס באילן סרק לא נאסר ההרכבה ות"ל כמה אנשים שלמים אתנו שידעו בטוב שהוא האילן בעצמו וגם הוא הודה לבסוף ולא בוש כי כנים הם:. והרמ"א בתשובתו סי' קי"ז מכשיר אפי' הדסי' הידועים שהמה מורכבים ע"ש טעמו ונימוקו דשאני אתרוג דהקפידה התורה על פרי עץ ידוע ולא כן בהדס דלא הקפידה התורה אלא בעבות תליא מילתא וכל שהוא עבו' כשר: ואם אפשר הי' א' מן החכמי' בתחלה שפקפק בדבר הי' ע"פ דברי המוכר האתרוגי' הנ"ל כי זולת דבריו אינני יודע בהם פקפוק וכעת גם מהם לקחו אותן (אף כי נהיה שחלקו בדבר לדעתי אתנו רוב מניין ובניין בחכמה וכי בשביל אותן החכמים בעיניהם ובעיני ההמון אנשים רקים