מעיל צדקה קיג

וחתנו מנכסיו בעודם בחיי' ביחד עד שתמות הא לא דמ' אלא להא ע"כ מצאתי בין הקונטרסים והשאר נאבד וחבל על דאבדין ולא משתכחין: מט בש"ס יבמות דף יו"ד גימ"ל עמוד בי"ת שיטות לא תתגודדו והעירו רעיוני לחדש בו דבר בסייעתא דשמיא כי הוא כלל גדול עד מאוד מאוד לי ולכם והוא מקצוע גדול להרבה דינים ואתחיל ואומר: בתחלת השקפה נ"ל מתוך הסוגיא שם שלא יפה עושים כמנהג שלכם לקרות המגילה גם בחמשה עשר באדר מטעם ידוע אבל באשר שאין זה מנהג בקהלה מימים קדמונים איקרי כאן לא תתגודדו ואולי כשהיה הגאון אדונינו שם איפשר שהיה מותר ומטע' שהיה נקרא שני בתי דינים בעיר שמותר וכמימרא דרבא שם באותו סוגיא אף שהרב רבינו משה בר מיימן בפרק יו"ד בי"ת מהלכות עבודת כנעניים פסק דאפילו בשני בתי דינים אסור בעיר אחד אבל. כבר כתוב עליו מהר"ר דוד. כהן והגיה בדברי רבינו משה בר מיימן והובא דבריו בכ"מ שם ומה מאוד תמהני על כסף משנה שם שרצה לתרץ דברי הרב רבינו משה בר מיימן שאין צריך להגיה רק דהרב רבינו משה בר מיימן פסק כאביי כשני בתי דינים בעיר אחת אסור אף דרבא פליג והילכתא כוותיה חוץ ביע"ל קג"ם היינו דווקא היכי דפליגי פלוגתא דנפשייהו משא"כ כאן דפליגי אליבא דמאן דאמר יש לפסוק כאביי עד כאן לשון הכ"מ ותמיהני דהא כאן ע"כ אביי הודע לרבא מכח הקושיא דאיתותב לי' מהך דב"ש וב"ה ויש לדחוק ולתרץ דברי כ"מ דבלאו הכי קשה בלישנא דרבא דפריך והא ב"ש וב"ה כשני בתי דינים בעיר א' דמי' כו' וקשה דהי' לו לומר והלא ב"ש וב"ה שני בתי דינים בעיר א' הי' ולמה הוקשה בכ"ף הדמיון כשני בתי דינים דמי': ועוד קשה מאי פריך רבא מהך דב"ש וב"ה דילמא מעולם בפעם א' ובזמן א' לא עשה ב"ש כדבריו וב"ה כדבריו והא דא"ש ב"ש עשה כדבריו היינו לומ' דאחר שיצא ב"ק נמנו ורבו והחזיקו חכמי העיר כולה לפעמים לעשות כדברי ב"ש וכן משמע בסמוך דף ט"ז דאמר בימי ר' דוסא התיר צרת הבת לאחין ש"א עשה ב"ש כדבריו ושם משמע דכל בני עירו עשו כב"ש ובימי' הקודמי' היו נוהגים בצרות כב"ה וא"כ מנלן דילמא לעולם שני בתי דינין בפעם א' בזמן א' בעיר א' אסור וב"ש עשו כדבריו אם הסכימ' עמו חכמי עירו כמו בימי ר' דוסא בצרת הבת אלא נ"ל הברור דסבר רבא אף דאמרינן דב"ש לא עשו כדבריו אלא הסכימ' עמו חכמי בני עירו בכ"מ כיון דבימי' ראשונים ידועים וגלויים דעשו כב"ה לכך דמי כב' ב"ד בעיר אחת ול"ד לשני ב"ד בב' מקומות דמותר היינו אם מעולם נהגו כך מימים קדמונים ב"ד זה. מורין כן וב"ד אחר באותו העיר מורין כן משא"כ מחלוקת ב"ש וב"ה נראה. כשני ב"ד בעיר בפעם אחד לכך פריך רבא בכף הדמיון דדמי לשני ב"ד בעיר א' אבל באמת י"ל דלא היו בפעם א' בעיר אחת וא"כ מעתה בסברא פליגי אביי ורבא די"ל דאביי לא חש לקושי' דרבא וסבר אביי דלא דמי לשני ב"ד בפעם א' בעיר אחת כיון דב"ש מעולם לא עשו כדבריהן רק אם הסכימ' עמו חכמי עירו דכיון דבסברא פליגי יפה פסק הרמ"בם כאביי כיון דפליגי בפלוגתא דמאן דאמר ולא בפלוגתא דנפשייהו ולפ"ז נתעורר לן בהרבה דברים שצ"ע בענינן שלפעמי' בק"ק פראג וכדומה במדינה זו במקום שיש שני ב"ד שמנהגם אינם שוים וצ"ע אם אין בו חשש דלא תתגודדו וודאי בעניין סדר התפילה וקידוש והבדלה לא שייך ל"ת כיון שאינו אלא מנהג וכמו דאמרינן בגמרא אנו אמרי לך אסורא ואת אמרת מנהגי וכ"כ מג"א בסי' תצ"ג ובדבר שהוא מנהג לא שייך ל"ת אף שמג"א כתב דלמסקנא דגמרא אפשר דשייך ל"ת ומבי' ראיי' מתו' פסחים דף י"ד באמת יש לדחות דהתם בירושלמי לא הי' אוסרים משום ל"ת אלא מטעם שלא ילמדו אותן הבאי'. ממקומות האסורי' לנהוג אח"כ היתר גם בחזרתם למקומם אך עתה באתי על מאי ששמעתי שבשנה העברה בימי סוכ' לקחתם הדסים חדשים תוך הלולב והאב"ד והנלווים אליו רצו לפסול אותם ושמעתי כשהי' אחד מכם הולך ברחוב עם הלולב והדס שלו היו קצת העם מלעיזי' ומרנני' בכם וקצתם התירם וקצת' אוסרי' ובזה בוודאי יש משום ל"ת בודאי בשנה העברה שהי' הגאון ר"מ עמכם והכשירן הי' הרשו' בידכם לתלו' באילן גדול כמותו י"ב אף למאי שכתבתי לעיל לפי פירש הכ"מ אסור להרמב"ם אפי' בשני ב"ד בעיר א' מ"מ לפי מ"ש ב"י בסי' תרכ"ד לענין העושים ב' ימים כפורים משמע שם שדעתו נוטה כמ"ש מהרד"ך להגיה בדברי הרמב"ם אבל מ"מ אפי' למאי דפסק כרבא היינו במקום שמפורסם שם שני ב"ד ואפשר גם בב' בתי כניסיו' שמפורס' בם שני רבני' משא"כ בדבר שאינו תלוי במנהג ב"ד ואינו מפורסם שם שני ב"ד פשיטא שצריך להיות מנהגי' שוים ואין כח לשום יחיד או רבים לעשות עצמם ב"ד בפני עצמו להיות מורים מקצת כן ומקצתן כן ע"כ עכשיו בשנה הזו הבע"ל לחיים תהיו זהירו ברוחכם שלא ליקח אותן ההדסים אם הוא מפורסם בעיני