מעיל צדקה קיב

הם הבעלים עתה לנכסים אלו ומכל שכן בדבר שאפשר שיתגלה פשיטא דמוקמינן ליה בידי המחזיק בהם ואפילו תפס וגבר להוציא מידי השני אין מוציאין מידו כמו דאיתא בבבא בתרא בזה אומר של אבותי כו' דפסקינן כל דאלים גבר עיין שם ועיין עוד בספר תוקפי כהן סימן נ"ג בסופו ובכאן ראובן מקרי טפי בעליו שהוא היה בחזקתו בראשונה ואל תקשה מכל דיני אחריך דמשמעו שהגוף להאחרון ולא הקנה לראשון כי אם הפירי אדרבא נימא מדמכר הראשון אין לשני כלום אם כן הגוף לראשון וכן אם מת שני בחיי ראשון אין לשלישי כלום ונראה לי דזה הוא הקשה בדיני ממונות: אכן במאי דיעקב הדיר מנכסיו את ראובן נראה דזיכה הגוף הנכסים מיד להקדש לאחר מות בתו וכאלו פירש הגוף מהיום להקדש דאם לא כן אין לו להדירו מהם ומה גם כי שוויה אנפשיה חתיכא דאיסורא ובאיסורא ספיקא לחומרא ובפרטות איסורא דנדרים דספקייהו דאורייתא לחומרא ואם כי כתב הרבינו ניסים בדף ט"ז דנדרים דאסור נפשיה מן חפצא הרי הן דומין לממון דלא אמרינן בהו מכלל לאו אתה שומע הן מכל מקום המה גם מיקרי איסורא אלא דקרי להו איסורא דאית ביה ממונא ומכל מקום לעניין חומרא דספיקייהו איסורא לחומרא הוא וכן פסקינן בכל מידי כרב במאי דפליגי רב ושמואל לעניין נדרים: איברא דהרבינו משה בר נחמן פסק בכל ספיקא דדיני צדקה לחומרא משום דספיקייהו ספיקא דאיסורא הוא ואנן לא פסקינן כוותיה בזה ועיין בהרבינו ניסים דנדרים דף ז'. ע"א מיהו מדאסריה ליה בנדר עלי' אמרינן הכי וגם משום דהאי חששה אנן חוששין בנכסי יתומים וצדקה ליתן עלי' חומרא מתים כמו שכתבו תוספת בנכסי וכל שכן בנכסי הקדש אמנם עדיין חל עלינו לבאר אם נדר כזה חל על הנכסים ולדעתי הוא פלוגתא דרבוותאי על פי מאי דאיתא בנדרים דף מ"ז בעי אבימי קונם לבית זה שאתה נכנס מת או מכר לאחר מהו אדם אוסר כו' שמע מינה אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו והטור בסימן רי"ו כתב אומר קונם לבית זה שאני נכנס אסור בו לעולם אפילו מת או נתנו לאחר או מכרו וכן אם אמר שני הלשונות קונם שאני נכנס לביתך זה אסור בו לעולם וכן אם אמר ראובן לשמעון קונם בית זה שאתה נכנס בו ומת ומכרו לאחר אסור שאדם יכול לאסור על חבירו דבר שהוא ברשותו לכשיצא מרשותו וכגון שפירש בחיי ובמותי קונם לביתי שאתה נכנס מת או שמכרו מותר עד כאן לשונו והנה זה שכתוב הטור דבעינן שיאמר בקונם בית זה בחיי ובמותי הוא על פי מה שכתוב הרב רבינו אשר הא דפשט רבא ממתניתין דבבא קמא אם מת לא ירשנו דדילמא שאני התם דפירש בחיי ובמותי וכן דחי הש"ס בדף מ"ב האי דינא ממש לכך פירוש הרב רבינו אשר דהאי בעי דאבימי גם כן בדפריש בחיי כו' וכן פירשו ג"כ הטור שאמר בחיי כו' והב"י הקשה א"כ יש לתמוה על האי חלוק' דכ' קונם לביתי שאת' נכנס מת או מכרו מותר וע"כ אפי' בדפרש ואמר בחיי כו' מיירי דאל"כ מאי ארי' לביתי אפי' לבי' זה נמי מותר וכיון דפריש אמאי שרי' דהרי ה"ל תרי לישנא דסתרן ונקטינן לחומר' כדנקטינן באומר לביתך זה וצ"ע ועיין מ"ש הט"ז מלי דהו' כמו ביתי ויש לחלק בנייהו דשם הי' צריך לומר לי לכלול כל שיבוא ממנו וא"א לפורטו כי רבים הם אבל בבית ה"מ לומר בית זה ושפיר ה"ל תרי לישנא דסתרי דו"ק:) ומגודל תמיהתו פי' הב"ח האי דבעי הטור שפי' בחיי כו' לומר דווקא שיתחיל האיסור בעודנו ברשותו אבל אם אומר לכשיצא מרשות אינו יכול לאסרם והנה זה קצת דוחק לאוקמי בהכי דה"ל למימר לפ"ז ודווק' שיתחיל מהיום דמשום זה לא בעי שפיר' כלום דסתמא דלישנא מהיום משמע ועוד דחק לתרץ באופן אחר ע"ש עכ"ז נראה דלא ס"ל להנהו פוסקי' דבעינן שיתחיל נדרו מהיום מדלא תירצו כן והו' דמשמע להו לישנא דש"ס הכי דייקי דאין איסורו כ"א לכשיצא מרשותו (והאי דתנן במתני' בחיי ובמותי לא כיון דבמותו לחוד לא מהני אלא ארישא קאי) ויותר נ"ל דכ"ע מודים להב"ח דכל שלא הדירו מחיים לא חל נדרו אלא דלא בעי לפרושי דעת הטור דבעי לפרוש מהיום וכן כ' הש"ך פשוט האי דינא וכן מצאתי מפורש בהר"ן דף מ"ב וא"כ לפ"ז לא חל נדרו זה כאן דלא הדירו מעת הנכסי' שלו מכ"ש כזה שהרי נהנה מנכסיו זמן רב אחרי מותו כל זמן שהיית' בתו קיימת וכבר פסקו הנכסי' ממנו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ודמי קצת לאומר לאחד מן יורשיו ואחריו לפלוני דלא מהני דירושה אין לה הפסק ולכאורה הי' נראה מדברי הר"ן בדף למ"ד ע"א מ"ש על מאי שהביא בשם הרש"בא על בעי' דנותן שני פרוטות לאשה כו' עד לאחר פדיי' וגירושין לא חייל' ע"כ משם נראה בנ"ד כיון שהם בידו להקדישן מיד אותו הקדושה קדשי לאחר זמן אכן אין זה דמיונו דש"ה חוזר השדה לידו כעת חלוף ההקדש לאפוקי כאן שכבר פסק מני' וניחא ליה שלא יקדש מיד ויהנה בתו