מעיל צדקה קיא

איזהו כרכום רבי בא בשם ר"ח ב"א אמר כגון זוגין ושלשלי' וכלבים ואווזות ותרנגולי' ואיסטרטיס המקיפין העיר ואמר רבי בא כו' מעשה היה וברח סומא אחת משם היתה שם פרצה אחת מצלת את הכל היה שם מחבוא' א' צריכה ר' זעירא רבה כו' ובלבד כרכים של אותה מלכות אבל של מלכות אחרת כלסטים הם ועוד הוסיפו עליהם שלשה את שגררתו חי' ושטפו נהר כו' והביא הרב רבינו אשר והטור בסימן קמ"א הירושלמי ופירשו ארישא במתניתין דכרכום של מלכות אחרת אפילו בעת הקיפו כרכום הם בחזקת מתים מפני שמפילים החומ' פתאום: והרי"ט בתשובה הנאמר למעלה סימן קוף גימל דקאי לסיפא דמתניתין ודבר הלמד ממאי דקודם לו הוה שקאי האי מחבואה אחת מצלת שאין נותנים עליהן חזקת מתים וגם חלוקה זאת עליה קאי ועוד לישנא דכלסטים הם להקל בא ומה שפירש הבית יוסף שהם מפילן החומות וכי בדידהו תליא מלתא ועוד אם מחבואה אחת מצלת כל זמן שלא כבשו מחבואות הרבה לפניהם וכתב בשם הרשב"א דפירשו אסיפא דמתניתין וגם מביא ראייה מהרב רבינו משה בר מיימן פרק י"ז דהלכת אסורי ביאה הביא לשון זה דכרכום מלכות אחרת הן כלסטים שבאין רק בשביל ממון ואני פרשתיו בטוב טעם בכתבי ובזה כתבתי דניחא לישנא שאמרו הרי הם כלסטים דמאין נדע בלסטים גופא שנותנין עליהם חומרא מתים וכל הש"ס מלא לסטים אינם באים אלא על עסקי ממון ולא על נפשות ושמו עליו לסטים והכי נמי לא חיישינן בכרכום של מלכות אחרת לנבעלה כמו בליסטים ואי דחיישינן מחמת צער השבי לתת עליה חומרא מתים ומאי שנא בכרכום של מלכות אחרת מאותו מלכות דמסתמא בענין השבי לא יקול עליהם מלכות אחרת מאותו מלכות ואולי הרבינו משה בר מיימן דלא חילוק בזה כדע' הירושלמי משו' דסבירי ליה דמהש"ס שלנו דמעשה דסבתא מוכח דנותנין על כל השבויים חומרא מתים והוא נגד הירושלמי ופסק כש"ס שלנו. והנה זאת תורת העולה מהמקובץ וכל מה שכתבנו כי תירוצו של התוספת דבבא מציעא הוא משמעות מתניתין דגיטין מהעדת רבי אליעזר בן פ' והא דהעיד דווקא בעיר שכבשה כרכום יש לומר דאתי לאשמועינן דמיד שנכבשה נותנין עליהם חומרא מתים דאלו משום השבי הוה אמינא דווקא לאחר זמן שסבלו קצת צער ועינוי השבי אבל בזמן קטן שעדיין יסבלו צער השבי לא קא משמע לן נמי שמיד שנכבשו חיישינן שימותו מפני שהורגים מהם וניתנו למיתה ונותנין עליהם חומרא מתים ומכל שכן לפי תירץ תוספת דנכסי יתומים שאני והכי נמי נכסי הקדש לכן חיישינן כאן נמי שמא מתה שרה הן בתחילת הרעש ועת הכבישה מעדותו של רבי אליעזר ולא מהני במלחמה גדולה כזאת דאשה כלי זיינ' עליה כמו שכתב בשם רש"י ואף לטעם התוספת שם כיון שזורקין אבני בלסטראות ואינם יודעים לכוון על מי יפול הי' יראה לעמוד שם ואומרים בדדמי אבל באמת אשה כלי זייני עליה אף במלחמה גדולה מכל מקום לא מהני זה אלא לעניין שהיא אינה אומרת בדדמי אבל אנן נותנין עליה חומרא מתים ולא סמכינן על זה דאשה כלי זיינא עליה והכי כתבו תוספת בעבודת כנעניים דף ך"ה ע"ב אם כן לא עדיף לן אשה מאיש וכל שהיתה בעת הכיבוש וודאי חיישינן שמא מתה ובפרטו' באלו התחבולות המתחדשו' שיש לחוש מחמת הפחדים תמותו הנשים שמזגם רך וענוגים מאוד ואם חשו חכמינו זכר' לברכה מחמת חשש עינוי השבי להיותם בחזקת מתים מכל שכן מי שהוא בעיר בזמן כיבושה ואפי' בזמן הקפת הכרכום יש ליתן להם חזקת מתים בזמן הזה בלי ספק ולא העיד רבי אליעזר בן פ' על דמיון זה: ובר מן דין בעת שבייתה דכולא איתני ביה בלי ספק דחיישינן למיתתה ונותנין עליה חומרא מתים: ועדיין לא שמענו אם מוציאין הנכסים בחזקה הזאת ואדרבה הוכחנו מדברי התוספת שאין מוציאין הנכסים מיד המוחזק ועיין בנ"י במעשה דסבתא שכתוב גם כן כזה דאין להוציא הנכסים בשביל טובת הסבתא ועיין גם כן בתשובת מהרב רבינו אהרן ששון סימן צ"ג מה שצידד שם היפך מזה דלא שייך כאן וכל שכן הוא דהתם וודאי איכא יורש ואין לך אדם מישראל שאין לו גואלים אין להוציא מידו כל שכן כאן דאפשר דעדין שייכי ליה הנכסים ואיך נוציאם מידו בטענת ספק ואנן קיימא לן בספק ממון קולא למוחזק ואפילו בקרקע שייך חזקה כל שירד ברשות והמוציא ממנו עליו הראייה ואפילו מוחזק הטוען טענת ספק כמו שכתבו תוספת בבבא מציעא דף ק' דבור המתחיל ולחזי ועיין בספר תוקפי כהן סימן נון ונ"ג כת' דלא מהני בקרקע תפיסה אפילו ברשות נגד חזקת בעלי ראשונים היינו בעלים וודאי כמו במשכיר מרחץ אבל לא בנדון זה שאנחנו מסופקים מ'