מעיל צדקה קי

בחטאת שמתה בעליו וודאי עיין שם וכן מצאתי זאת הסברא בתשובת הרי"ט ח"א סי' ק"ג על מתניתין דילן: הגם כי מפירש רש"י ביומא דף ס"ה ע"ב דחיישי רבנן לחטאת שמתו בעליו שמא ימות הכהן הגדול דלפי מה שכתוב הרי הוא שמא מת דלא חיישינן ליה בשלמא לפירוש התוספת שם דמפרש שמא ימות אחד מאחיו הכהנים אפשר דלהאי וודאי חיישינן שימות אחד מן מרובים כאלו והנראה דבאמת צריך לומר לפירושו שהוא נגד סוגיית משנתינו דלא חיישינן לחטאת הנשתלח ממדינת הים שמא מת אלא מעלה עשה בכפרת יום הכיפורים וכן נראה גם כן ממאי דפסק הרבינו משה בר מיימן בפרק טית דהלכות תרומה באומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי דאסורה מיד לאכול בתרומה ולא חייש לתקן לו אשה אחרת וכן בהלכות סוכה דעושין דופן מב"ח אלא וודאי כמו שכ' לחלק דבעינן אסורא למפרע והכי נמי לא חיישינן שמא מתה שרה ומותר לראובן בנכסי יעקב: ועדיין מסוגיא בבא מציעא דף ל"ט מהאי מעשה דסבתא דכתבי התוספת דחיישינן שמא מתה משום דבשבוייה חיישינן טפי שעושין יסורין אכן להוציא הנכסים מיד המוחזק כיון דיש שם גם כן תירוצים אחרים בתוספת דהחמירו בנכסי יתומים ואם תאמר דיש להחמיר גם כן בנכסי הקדש כמו בנכסי יתומים שהרי בחדא מחתא מחתינהו בגיטין וקידושין בדין קנינם שלא יהא נכסי הקדש חמור מבהדיוט וכן מצינו שחשו אמעו' צדקה וקראו לו דיני נפשות כדמצינו בירושלמי דפיאה פרק בתרא מכל מקום להוציא הנכסים אפשר דמצינו לחלק בינייהו: וגם בלאו הכי נראה כי עוד מתרצים תוספת שם חדא תירוצא דהאי סבתא הגיע לגבורה הוי ומאי דקשי להו על זה אך קשה דבסמוך אמרינן הלכך פלג' יהבינן לאחתיה כו' דליכא למימר ברתה נמי הגיע לגבור' הוי אם כן סבתא אתפלגיה ותו ליכא למיחש דלמא שכיבא סבתא דאמרינן בגיטין כיון דאפליג אפליג עכ"ל: והנה אחרי העיון נראה דלא קשה מזה מידי דעל כרחך לא אמרו כיון דאפליג אפליג אלא נדע שחייתה הסבתא ובאמת אולי המעשה שהיה דאשתבי' קודם שהיתה הסבתא מגעת לגבורה וחיישינן שמתא הסבת' מיד ואחר זמן הגיע גם הברתא לגבור' וחיישינן שמתה הברת' וגם הסבתה מאז הגיע לגבורה מתה ואף כי ממשמעות לשון הש"ס משמע שנפל הספק בבת אחת היינו משום שהיו שני בנותיה קיימים וחיים אבל לאחר זמן מרובה שאפשר בנתיים שנחוש למיתת שניהם כנ"ל מתה האחות ושבקת ינוק' ונפל ספיקו דאביי: ואולי דעת תוספת דלא לאוקמי בהכי דאלו הי' הנכסים כבר כ"כ זמן הנכסים בידי הבנות שבכאן היאך סלקא דעתך דרבא להוציא מידי' ולאוקמי אפוטרופוס להפסידה שהרי יאכל האפוטרופוס מחלק הפירות כמו שכת' תוספת כיון דאיהי מוחזק היאך נוציאם מידה מהאי ספיקא כנ"ל: ולפי זה מוכרחים אנו לבוא לתירוצו של התוספת דבשבוייה חיישינן טפי למיתה ומאי גם כי תירוצו של הש"ס לחלק בין זקן שהגיע לגבור' לא קאי להלכה וגם חילוק בין זקן דאיפליג איפליג ולכן לא הביאו הרי"ף והרא"ש וגם הרמב"ם ועיין במפרשים טעמייהו. ועוד לנו כי תירץ התוספת דחיישינן בשבוי' טפי הוה ממשמעות המשנה שאחריה מיד דהעיד רבי אליעזר בן פרטה על עיר שכבשה כרכום שנותנין עליהם חומרא חיים וחומרא מתים והיינו האי דחיישינן בשבויים למיתה ממש ותמהני על תוספת שלא הביאו לזאת המשנה והיאך ס"ד לחלק חילוקים אחרים ואפשר דחשו דאשה כלי זיינ' עליה כדמשמע בריש האשה שהלכ' או אולי האי סבתא לא נישבית בכבישית כרכום אלא על ידי ליסטים גוזל נפשות שאינם כל כך בחזקת הורגים כולו האי (אכן בריש האשה משמע דבמלחמה גדולה לא שייך באשה כלי זייני עלי' ע"ש ברש"י:) ועוד אפשר לחלק בין לא ידענו מה היה לה בעת כבישת העיר ובין ידעינן שלא נהרגה בעת הכבישה כי אם אחר כך היתה בשביה בידוע והלשון דלשם בבבא מציעא משמע שידוע לנו שהיו שבויים אחר הכיבוש של העיר ועם כל זה תירצו תוספת דחיישינן בשבויים למיתה ומיהו קשי אם כן למה העיד רבי אליעזר על עיר שכבשה כרכום אפילו בסתם שבויים חיישינן למיתה: ועיין בתשובת פני משה חלק ראשון דף ך"ג ע"ג ובתשובת הרב רבינו אליהו בן חיים חלק ראשון ע"א דחש לתירץ שבויים להחמיר: והנה לבד ראה זה מצאתי נגד דברי התוספת דלא חיישינן בשבויים טפי מאינש דעלמא דהכי איתא בירושלמי על האי מתניתין דהעיד רבי אליעזר בן פ'