מעיל צדקה קט

למפרע והו' באומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו דמיד שימות הרי זה איסור למפרע מאי שאכל' בעודו חי עמה וכן בהאי דיבמות דאם ימות אחי' הרי זה ביטל מצוות יבמין במאי דייבם אחות' וכן טעמא דלוקח יין מבין עובדי כוכבים כשיבקע הנוד הרי זה שתה טבלים למפרע: ובהכי מתרצי נמי מאי דקשה לכאורה בסוכה לפי מאי דתירצו תו' שם על מאי דקשי להו מש"ס יבמות דהכא לא חייש ר"מ למיתה ובפרק ד' אחין תנן כו' ומפרש שם משום דאסור לבטל מצות יבמין כו' והאי מתני' ר"מ הי' כדמוכח בפרק ב' דיבמות דף י"ח וי"ל דלכ"ע חיישינן התם למיתה דשמא ימות לזמן מרובה דלפעמים ממתין זמן מרובה אבל בקיע' הנוד דהכ' דשמא ימות לזמן מועט לא חיישינן וא"ת הא לא חייש ר"מ לשמא מת בזמן מרובה דקתני בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למד"הי כו' ואביי לא מפליג בין שמא מת לימות וסוגי' דיבמות משמע דאביי קיבל הטעם הנ"ל מרבה וי"ל דאביי מדמי פרק כל הגט חששא דשמא מת דזמן מרובה לשמא ימות לאלתר דמאן דחייש להאי חייש להאי אבל פשיטא דלא לגמרי מדמי לי' שמא מת לימות לאלתר דהא אפי' ר"י דחייש לשמא ימות לאלתר גבי בקיעו' הנוד לא חייש שמא מת לאלתר דאל"כ אשת כהן שיצא בעלה מפתח ביתה לא תאכל בתרומה מיד שנתעלם בעלה מעיני' עכ"ל: ולפי דבריהם ק' לוקמי' אביי הסוגי' דסוכ' דלא תיפוך ונימא דסוכה מקרי ימות דזמן מרובה דר"מ מודה כדמוכח מפרק ד' אחין כמ"ש תוס' וסוכ' מקרי זמן מרובה שהם ז' ימים ור"י דמכשיר בסוכה משום דלא חייש ללאו אדעתיה אלא יתקן מיד שתתקלקל ח"ו דכל כיוצא בזה שלא יהיה הקלקול למפרע כ"א לאחר שתמות מקרי שמא מת דלא חיישינן לי' דלא חייש לי' אפילו לזמן מרובה מדמי לי' לימות לאלתר דלא חייש ר' מאיר: ובתו' קידושין דף מ"ה ע"ב מפורש בהדי' כמ"ש ועוד מתורץ בזה דקדוק אחד אחרי שאלו הסוגיו' שווי' למה מצינו דבגיטין הקשה רב משרשי' אהא דמסיק שם אפשר דמסר לי' לשומר הקשה ערבך ערבא צריך ולא הקשה כן בסוכ' דמתרץ אפשר דמסר לשומר והנראה דפירושו דערבך ערבא צריך שגם השומר יפשע היינו דלמא מיית נמי השומר כמו בסוכה באפשר דמסר שינתי' לעבדא דפריך ערבך ערבא צריך שמא יישן גם השומר באותו הזמן שישן והכי נמי שמא יארע לו באותו זמן איזה פשיעה אלא דע"פ סוגיא דיומא דאמר שם רבי יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו משמע דטפי חיישינן למיתה דחדא מלמיחש למיתה דתרין אלא דרבנן סבירי ליה אי חיישינן לחדא אפילו לתרין חיישינן ואם כן לא מקשה רב משרשיא מידי בסוכה דלקיימא הסוגיא כתיר' דאביי דסבירי ליה שאין לחלק בין שמא מת לימות ואם כן על כרחך האי דחייש אליבא דרבי מאיר למיתה וקשה לרבי מאיר שהרי גילתא רחמנא שיכפר בעדו ובעד ביתו ממילא הרי חזינן דלא חש רחמנא לשמא ימות דאם לא כן למאי נפקא מינה דכתב רחמנא כיון דאי אפשר בתקנה אחרת דנימא דלהכי אשמעינן קרא אלא וודאי להכי בעי קרא דלא נחוש למיתה) ובהכי מתור' דעת תוספת ביבמות דף י"ח ע"א שכתבו דרבנן דיומא לא חייש למיתה דקשה לכאורה מנא לן דלמא התם משום דלא אפשר) אלא וודאי דרבי מאיר גם כן סבירי ליה דחיישינן למיתה דחדא טפי מלמיתה דתרין (ועל כרחך צריך לומר דרבנן דפליגי ביומא על רבי יהודה לאו היינו רבי מאיר (ולא הקשה שם ערבך ערבא לאפוקי בסוגיא דגיטין דתירץ רבא לחלק בין מת לימות ואם כן האי דיומא מקרי שמא מת כיון דלא יהיה איסור למפרע כי אם לאחר מיתתה קא משמע לן רחמנ' דלשמא מת כזה לא חיישינן ומצינן למימר לעולם רבי מאיר הם רבנן דפליגי על רבי יהודה דיומא כמו שכתב הרבינו ניסים בנדרים דף פ"ז ע"ב דלעולם מוקמינן סתם בר פלוגתיה דרבי מאיר הוא רבי יהודה והוא הדין היפך וכן כתב הרבינו משה בר מיימן ומה גם כי סתם מתניתין רבי מאיר וכיון דאיהו. דאמר ליה לרבי יהודה שם אין לדבר סוף דכמו שנחוש למיתה דחדא הכי נמי נחוש למיתה דתרין ומקשה שפיר בשומר ערבך ערבא צריך דלא סגי בשומר שנחוש שיפשע גם השומר ואפשר לדחות קושייתי הראשונה דאביי יתרץ דמאי דחייש רבי מאיר בסוכה משום דמקרי שמא ימות בזמן מרובה יש לומר דכיון דנימא דלאו אדעתיה שיראה בהמתו מתה ויחסר דופן סוכתו זהו אינו כי אם בשעה קלה ומקרי לאלתר ואדרבה מסיק בעירובין סוכה דליחיד מדכר והכי נמי אטו לא יאכיל לבהמתו כל שבעה שהי' קשורה וע"כ יראה שמתה אלא וודאי דלשעה קלה חיישינן שתמות והוא ישן או יאכל בסוכתו ומקרי זמן מועט:) ובתוספת יומא מפורש גם כן כמו שכתב בדף נ"ה בדבור המתחיל אלא