מעיל צדקה קח

שאין לו קניין אלא מתורת מתנת שכיב מרע ואם כן על כרחך רבא דפליגי עלייהו וסבירי ליה דבעי קניין היינו אפילו אם ימות דאם לא כן במאי פליג ושפיר הקשה ולא הוכיח מניה דרב נחמן מידי ואם כן לא קשיא לדידי' מהא דרב נחמן דו"ק כי לדעתי הוא מכוון בפירוש התוס' והוא כוונת מהרש"ל ודלא כמהרש"א שדחק נפשי': מח שאלה ראובן נשא שרה בת יעקב ותהי שרה עקרה אין לה ולד מראובן ויקרבו ימי יעקב לילך בדרך כל הארץ וירא כי תירש בתו נכסיו ויבואו לידי אחרים חילו ויתן כל אשר לו לבתו במתנה גמורה מהיום ולאחר מיתה בכל יפוי כח ועוז ואחרי מות בתו בלי ז"ק יהיו נכסיו כולם הקדש לחבורת ת"ת אשר בירושלים והוסף לדור חתנו מנכסיו לאחר מות בתו ז"ק כדי שלא יעשה תחבולה להבריח הנכסי' אחרי מות יעקב והחזיקה בתו בנכסיו ובעלה על ידה שליט בהם כאוות נפשו ימים רבים קרה מקרה שנשבית שרה אשת ראובן ולא ידענו מה היה לה וחברת הגבאים מעו' ירושלים רוצי' להחזיק בנכסים אולי מתה שרה וגם ראובן חש לנדר חותנו ועתה נשאול את פני כבוד מכ"ת יבאר דעתו ויבואו דבריו אלינו מה דעתו בגוף הנכסים ואם יש חלק להקדש ברווח שהרוויח עם הנכסים או הפסיד: תשובה הנלע"ד כי קנה ההקדש הנכסים לאחר מות שרה בת יעקב בלי ז"ק כפי אשר התנה יעקב בעת נתינתו ולא אמרינן מתנה זו ירושה מקרי שאין לה הפסק משום דאמר בי' מהיום ולאחר מיתה וכל דכתב בו מהיום כו' יש לו הפסק כמו שהכריע עלינו רמ"א בסי' רמ"ח ס"ז והש"ך בס"קג הסכים לפסוק כמותו ובר מן דין לדעת הרמב"ם דס"ל כל שגילה דעתו בפירוש שלאו משום ירושה נותן להם, אלא משום מתנה והרי אני פסקתי' השני קונה מה ששייר ראשון ה"נ כאן דכוותי' כל שהדיר חתנו מהנכסים אחרי מות בתו אין לך גילוי דעת מזה והרי יש לה הפסק: ומה שיש לפלפל בדברים אלו מדברי הריב"ש סימן קס"ז קס"ח לא אשים עיני כעת עליהם עד סוף תשובתי אי"ה אברר זכותו דראובן בטענות אלו וראשונה נכתוב אם נחוש שמתה שרה ויהי' נכסי ראובן להקדש והוא מבואר בש"ס גיטין דתנינן המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים בת ישראל הנשואה לכהן אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ובגמרא שם אמר רבה ל"ש אלא זקן שלא הגיע לגבורה (מפ' עד צ' שנים) אבל הגיע לגבורה לא. איתיבי אביי המביא גט והניחו זקן אפי' בן ק' שנים נותן בחזקת שהוא קיים תיובתא ואי בעית אימא כיון דאיפלג איפלג רמי לי' אביי לרבה תנן המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ורמינהי ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומ' מיד כו' אלא אמר אביי הא ר"מ דלא חייש למיתה והא רבי יהודא דחייש למיתה דתני' הלוקח יין כו' רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן רש"י שמא מת לא חיישינן דאוקמי אחזקתי' שהניחו חי וגבי כהן שהלך למדינת הים כיון שלא גירשה אינה נאסרת א"אכ מת אבל זו שנתן לה גט ע"מ שיחול שעה אחת קודם למיתתו לשמא ימות מיד וודאי חיישינן דלא מרע לה לחזקה בהכי) א"ל רב אדא בר מתנה לרבא והא נוד שמא ימות הו' ופליגי אמר ר"י מדסקרת' שאני נוד דאפשר דמסר לי' לשומר מתקיף לי' רב משרשי' ערבך ערב' צריך (פי' שמא השומר עצמו יפשע) אלא אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי הי' והנה רהיטא הסוגיא כתיר' רבא דהלכה כרבא וגם משום דלדידיה מוקמינן למתני' ככ"ע וכן פסק הרמ"בם בפרק ט' מה"ל תרומות: והנה לפ"ז בנדון דידן מותרי' הנכנסי' לראובן דלשמא מת לא חיישינן כהאי דינא דמתני' דאוכל' בתרומה והגם דיש לחלק דהאי דינא דמתני' מיירי כגון שהלך בעלה למדה"י ודעתו לחזור ליום כסה ועדיין לא עבר זמנו ולא אבד זכרו וה"נ בהניחו זקן או חול' אבל נדון זה אם נתיר אותו הרי יאכלום לעולם ואטו לא נחוש שתמות לעולם והרי זה יותר דומה לחשש ימות דחיישינין לי' וע"כ צ"ל דמתנ' מיירי באופן שכתבנו דאל"כ ה"ל לעשות צריכא כזה לאמר דאי מגט ה"א דזהו פ"א אבל שתאכל לעולם לא א"ו דמתני' בהכי מיירי שתאכל בעוד שלא עבר עליו מועד ועת בואו אבל ז"א דמתני' ג"כ בהכי מוקמינן וה"ה דה"מ למימר הכי א"נ דגם זה נשמע מני' דגט דכיון דנותן לה לעולם משמע בין בזמן קרוב או רחוק וה"ה זקן או חולה ש"מ דלא חיישי לעול' לשמא מת הו' וה"נ דלא חיישינן שמא מת הוא ואין זה בדומה לימות כלל: והנ"ל דעיקר החילוק הוא דמחלק רבא בין מת לימות היא במאי דנהוי אחר מותו איסורא