מעיל צדקה קז

הדבר הרי בטל טעמו בטל ממשו של איסור ובמפל' לא ראיתי שום מחבר מזכיר ממנו להחמיר זולתי בס' בית הילל עכ"פ בנ"ד שאפילו בספק לידה נסתפק לנו שוב אין להחמיר ומה גם שאין לנו לילך כי אם אחרי הפוסקים המפורסמים שנתפשט הוראתן: והצעתי דברי לפני אדוני מ"ו הגאון ר"מ נר"ו והרכין לי ראשו ואמר על עיקר הדין יש להחמיר ומה שהביא ראיי' מדברי תו' דבור המתחיל סומכוס י"ל דהא רבי בנימין אם יש בה עצם כו' היינו לענין טומאת לידה לישב לזכר ולנקיבה אבל אם אין בה עצם ספק טמאה לידה והיינו שתשב לזכר ולנקיבה ולנידה והשבתי דרך משא ומתן ולא להלכה דלפי מה שכ' דקושית תוספת קאי על רבי מפני מה לא פשיט מזאת הברייתא כמו שכ' אם כן אין לומר סברא זאת דאם כן מאי מקשי' תוס' על רבי דלמא רבי היה מסופק בזה אם הא דאמר רבי בנימין דבלי עצם טהורה היינו מלידה בוודאי או אם חוששת: ובאמת יש לומר על זה תירץ הגון דתוספת מקשים שפיר דהא וודאי אם אין בה עצם טהורה מחשש לידה דאם לא כן הא דאמר רבי בנימין קורע' אם יש בה עצם טמאה לידה הא האי קריעה להוציא מחומרא אתי דבלאו עצם חוששת כו'. א"ו דבלי עצם לאו כלום הוא לגמרי: והשבני מ"ו דתוספת שפיר מקשים לפי תירץ א' שבד"ה מלא בשר כו', דממתניתן מוכח שחוששת אלא דיש לומר נמי טמאה לידה אם כן שפיר הקשו תוספת כאן לפשוט מרבי בנימין דאין לומר טהורה לגמרי שהרי ממתניתן על כל פנים מוכח דחוששת או טמאה לגמרי ואם כן מוכח דחוששת אבל לפי מה שכתב' אני באותו הדיבור איכא נמי לספוקי ממתניתן דטהורה הוי אלא משום דבפלוגתא לא קמיירי ופלוגתת בעכור ואיכא לספוקי ברבי בנימין בטהורה והדרא קושיא שלי לדוכתא משום הכי לא פשיט רבי מני' ואני אומר דליכא מאן דלמד כן כדעת אדוני מ"ו ועל כל זה לא הקלתי בזה מדעתי ומוטב להחמיר הואיל ויצא מפי אמ"ו: מז בתוספות בבא בתרא דף קנ"א ע"ב בד"ה ומתה וקיימו חכמים את דבריה ואם תאמר וכו' וכן יש להקשות וכו' כי אין נראה לומר שיחלוק רבא במה שאומר וכו' עד סוף הדיבור ודבריהם תמוה מאוד גם דברי המפרשים דחוק ופירש מהר"ר שלמה לוריא פשיטא צריך בר נגר להולמו ומהר"ר שמואל אידלש הקשה עליו ונראה לי על כרחך פירושו דמהרש"ל ובו יתורץ דקדוק לשונם שכתבו כי אין נראה לומר והל"ל ואין לומר כדרכם תמיד: והנראה לי דהתו' הקשו לסברת המקשה אמאי נקט ומתה כו' אף כי יש לומר דסבירי ליה לרב משרשיא דאם עמד חוזר במתנת שכיב מרע במקצת בלי קנין ורב נחמן דלעיל בקניין מיירי ועל רבא הקשה משום דסבירי ליה בדברי רבא שאינו קונה כלל אפילו אם ימות בלי קניין מכל מקום נראה לי' להתוספת דאלו כן לא הוי מצי להקשות דאולי גם רבא לא אמר דבעי קניין אלא אם עמד אבל לא אם מת אלא וודאי דאין לחלק בכך דכל שאינו חוזר אם עמד מה לי בקניין ומה לי שלא בקניין אחרי שקונה בלי קניין באם מת והנראה באמת דהיתה לו הוכחה לזה מדברי רב נחמן דלעיל דקתני סתם מתנת שכיב מרע במקצת אינו חוזר ומשמע כל דקני לאחר מיתה אינו חוזר בעמד ולא מצינו כלל שיהיה קניין אלו ימות ואם יעמוד יוכל לחזור כן נראה לי מדברי רב נחמן דלעיל ואם כן גם לדברי המקשה דלא בעי קניין אף אם עומד אינו יכול לחזור ואם כן ומתה למה לי ונמצא כוונת התוספות אמאי נקיט ומתה דהרי אין נראה לו שיחלוק רבא כו' כלומר שהרי להמקשה לא היה נראה לחלק בדברי רבא משום דרב נחמן לעיל והכי נמי על כרחך גם כן לדידיה אין לחלק והנראה לי כי מה שכתב הגי' לומר הוא ט"ס דשכיחי לעשות מן לו לומר: והתוספות בעי"ל שלהם מתרצים ואומרים דסבירי ליה להמקשה כל דלא בעי קניין הוא הדין דחוזר אם עמד דמסתמא שוין הם ואם כן גם בדברי דהנהו רבנן דאמרי קמיה דרבא שאם עמד אינו חוזר היינו היכי דהוי קניין אף אם נהיה בשכיב מרע שכתב כל נכסיו וקנה מידו אפילו הכי חוזר היינו משום דבידוע שלא כת' אלא מ' מיתה אבל במתנה במקצת קנה אבל בלי קניין חוזר לכך בעינן ומתה ומהא דרב נחמן דלעיל לא הוכיח מידי דמצי לאוקמי נמי בקניין לכך אינו חוזר והיא גופא קא משמע לן דכל שהוא מתנה בכל נכסיו אפילו בקניין חוזר ולא מוכח ליה מידי. מדקתני סתמא דמשמע בכל מקום שקנה במקצת לאחר מיתה אינו חוזר אם עמד דאפשר בלי קניין קונה לאחר מיתה ואפילו הכי עמד חוזר והיינו ממה נפשך דבמאי יקנה:. והא דקשה ליה לרבא היינו משום דגם בדברי רבנן דקאמרי קמיה לא סבירי ליה דאמרי שאם עמד אינו חוזר אלא בקניין דבלי קניין לא עלה על דעת שלא לחזור באם עמד כיון