מעיל צדקה קו

לפ"ז אין התחלה לקושיא תוס' אלא האמת דר' לא תני להו אלא סדרום כמו שמצאם שהיו סדורים בפי חכמי הדור כמ"ש בתוס' ב"ק בהגוזל קמא בד"ה בימי רבי נשנת משנה זו כו' וכן מדקאמר האי תנא ירושלמי הוי וכ"כ בהקדמה לספר מגילת אסתר ובמהרי"ק שורש קע"ז: ונ"ל לתרץ דב' תירוצי התוס' מחזיקים זה את זה ומשום הכי לא הוי מצי למיפשט דאיכא למימר וודאויים קתני וכ"ת דה"ל למפשיט מיניה לפחות דחוששין על זה אמרו אי נמי דאיכא למימר בפלוגתא לא קמיירי וי"ל דמשום הכי לא תני ליה ברישא דמתני' ולא הוי ולד דו"ק: ומתורץ נמי תוס' ד"ה שמא כו' וד"ה סומכוס דאפילו תוס' לדבריהם ועוד יש להקשות מאי מקשו מדאמרינן ריש פרקים דבעי בתוכו עצם דלמא ר"י לא ס"ל כר' בנימין דשם ור"י ס"ל כר' יהו' וכן הקשה מהרש"א וגם בפשיטת דבריהם ק' דלמא רבי מסופק בזה וכמו שהוכחתי בד"ה מלא בשר ועיין בחידושי מהר"ם ונראה לי לתרץ דק' להם שני קושית האחד למה לא פשיט לי' מדרבנן דר"י וגם מאי דצריך לומר אלמלא דבר חדש ולזה באים תוספת לתרץ דהיינו רבי הי' מסופק בזה אי פליגי בצלול או בעכור וכמו שכתב ואלולי שחייש ליחידאי כסומכוס פשיטא דהוי ציית ליה לר"י שאמר משו' אביו כדמצינו דאמר רבי בכל מקום עלי' דר"י כבר הורה זקן ומהי תיתי יפסוק כיחיד נגד רבים והוי אמר דכי אמר ר"י בעכור ואינהו פליגי בצלול אבל מדמצינו דחייש בנידה כיחידאי במלא דם כסומכוס שמא גם בזה כיחידאי אמר ואין הלכה כדבריו דכל היכא דרבים פליגי עלי' פשיטא דלא חיישינן ליה לר"י והסכמתו והשתא קשה להו לתוספת דהאי דינ' דמלא דם אינו עניין לסומכוס דכי אמר סומכוס בחתיכה איהו בשפיר ואפשר דמודו רבנן אלא וודאי דר' סבירי ליה דאין חילק כלל להחמיר טפי בשפיר מבחתיכה וע"כ כי היכי דפליגי רבנן דר"א וגם ר"א גופי' בחתיכ' אמרו דדם דתוכו אינו מטמא גם בשפיר כן ור' יוסי חש לי' לדברי סומכוס כיחיד' ה"נ אפשר דחש לר"י כיחידא' וע"כ מקשה כיון שכן לר' שפיר וחתיכה אחד הו' א"כ ה"ל לפשוט מברייתא דחתיכה כל היכ' דלית ביה עצם טהור ואינו מטמ' משום לידה ומעול' לא הקשו תו' על ר' יוסי כמו שהבין מהרש"א: ומ"מ לא עלתה ארוכה דמנלן לתוס' לחילוק' שכתבו הם דלמא כמ"ש וחלקתי אני ולפי מה שכתבתי ופרשתי לדברי תוס' שהקשו רק לרבי דה"ל לפשוט בעי שנשאל לפניו מבריית' דלעיל איכא למימר דהוכיחו התוס' מני' דליכא למימר כחילוקי ותירץ שלי דא"כ שפיר הוי לר' לפשוט מהת' דבשר ממש א"צ עצם מדנקט לבינה משמ' דבשר א"צ עצם לכך הוצרכו לחלק באופן אחר ומ"מ אין דעתי נוחה בזה דאיכא למימר דר' הי' מסופק אי לבינה למעוטי בשר אתי אי לא אלא למעוטי שאר מראות אבל בשר שוה לחתיכה לבינה ואולי משום דאמר רב חנינא בר שלמי' לרב הא רבי וכו' ולא אמר נמי הא רבי בנימין וגם הבריית' משמע דהבריית' אינו ענין כלל לנדון דידן לכן חזקו למו תירוצם לחלק וזהו ברור: וכן הראשונים כולם סמכו עלייהו לכתבו האי דינא דחתיכה לבינה בעי עצם בתוכו ובשפיר החמירו בכל ענין: ונחזור לנ"ד לפמ"ש פשוט בחתיכ' שאין בה עצם אינו טמיא' כ"א בשפיר וא"ת שאין אנו בקיאין איזהו שפיר ומה הו' חתיכ' ז"א דלא מצינו מאן דחש לזה אלא בקיאות המראות כתבו שאין אנו בקיאין ותו לא ומצאתי בפ"ג דבכורות דפי' הרע"ב דשפיר הוא קרום למעל' מן השלי' מלא דם ויש שרוצי' לומר שהו' חתיכ' בשר שממנו נוצר הולד אבל ממ"ש מוכח דוודאי אינו חתיכ' בשר ויש חילוק רב ביניהם ונשים חכמניות בקיאי' בזה איזהו שפיר ואיזהו חתיכ' בשר ומדלא הזכיר דבר) בבקיאו' זה משמעו שהוא דבר שאין בו טע' כלל וא"כ יצא לנו מזה דחתיכה בעי עצם ובלא"ה אינה טמאה לידה ובדין דשפיר מלא בשר דפסק הרמ"בם דטהורה דפסק כרב באיסורי וק' היאך פסק נגד ספיקי דרבי ודכתב ה"ה דסתמא דמתני' דייק כוותי א"כ ה"ל לרבי לפשוט מינה וכבר כתבו תוספות דליכא למידק מינה כ"א דספיק' הוי כי היכא דלא תקשי דיוק' דרישא אסיפא ואפשר דלא כ"כ כ"א אשארי דיני כ"כ: ומ"ש מכ"ת להצריכה להמתין מלטבול עד פ"א יום אין בזה כדי להשיב עליו כך ראיתי נוהגין שלא להמתין למפלת ומה גם ביולדות בן קיימא כל האחרונים צווחי ככרוכי' על המתנה זאת ורמ"א בתשובתו כתב ביולדות ממש ראה הרבה נוהגין להקל ולדעתי לא נהגי בכך אלא משום שהנהיגו שלא לבעול על דם טוהר לכך לא טבלו מטומאת תחילת לידתן כדי שלא יבואו להקל אבל אחרי שכבר נשכח להם מענין בעיל' על דם טוהר תו ליכא למיחש ואין לומר דמכל מקום נאסר מתחילה דע שכיון שלא הי' במניין שנאסר