מעיל צדקה קה

נלמד אם אין בה עצם אף דלבינה הי' ואם אינה לבינה אף דיש בה עצם אינה טמאה לידה כ' אלא לפי שאין אנו בקיאין במראות כו' ולכן כתב רבינו בין לבינה בין שאר מראות כו' הרי דאף דלענין לבינה א"צ דאין אנו בקיאין במראות (אף כי בדמים פסקינן להיות בקיאין בין לבן לאדום ואפשר דיש חילוק בין אדום ללבן בקיאין אבל בין לבן לשאר צבעים לא (מכל מקום לית מאן דמחמיר באין בו עצם: ובאמת לכאורה תמי' לי על מ"ש הרמב"ם שם הפילה שפיר מלא דם כו' מלא בשר אינה חוששת לולד ומביאה ה"ה דהרשב"א והרמב"ן פוסקים להחמיר ולמה לא הביא ה"ה מיד על האי דינא דהמפלת חתיכה לבינה אם יש בה עצם כו' דעתם להחמיר אפילו באין בו עצם כמו שהביא לענין מראות: וביותר קשה על הטור שמביא בדיני שפיר דעת הרשב"א שמחמיר ופירש בדרישה משום פלוגתא ר"י ורבנן דמלא בשר חשש לי' להחמיר משמע דבמלא בשר לחוד מחמירין וטמאה לידה ואפ"ה מבי' דינא דחתיכה לבינה דבעינן דווקא שיש בו עצם ואם לאו טהורה: ולכאורה גם בזה פליג הרשב"א. וה"ל להביא דעתו ג"כ ובאשר חפשתי מצאתי בנידה דף ך"ח א' בתוס' בד"ה כסומכוס לחלק: ולכאורה ה"א לתרץ תי' אחר על קושיית' שם ושלא לחלק בחילוק שמחלקין הם בין שפיר אלא הא דאמר רב חסדא ובלבינה היינו לאפוקי בשר משום דמראה לבן אינו בשר ואפשר זהו צחות לשון רש"י שם דהוא מין בשר ואינו בשר ממש לכך בעינן יש בה עצם דווקא אבל בבשר ממש אפשר אפילו אין בו עצם טמיאה לידה דתחלת בריית הוולד הוא שנא' עור ובשר תלבשני ומסתמא טפי עדיף בשר ממראה לבן וא"כ מסתמא לדידן שאין אנו בקיאין יטמא אפילו אין בו עצם שאין אנו בקיאין בין לבן לבשר ואמנם נטיתי מדברי רבותינו בעלי התוס' מפני הקושי' שהיו לי בדבריה' כמ"ש בע"ה ואמרתי כי תירוצם לפי עניינ' מוכרח אבל דברי ע"פ הדין אמת כך עלת' במחשבה לפני ויגעתי לתרץ קושייתי שהקשיתי על דברי התוספת כדי להעמיד דבריהם יען לא ראיתי שום מחבר מחמיר בכך לטמא בלי עצם: והנה הסוגי' כך היא שם בדף ך"ה ע"א שאלו לפני רבי המפלת שפיר מלא בשר מהו אמר להם לא שמעתי אמר לפניו ר"י בר"י כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה מלא בשר טמאה לידה אמר ליה אלמלא דבר חדש אמרת לן משום אביך שמענוך עכשיו מדהא קמייתא כיחידאי אמרת כסומכוס כו' הא נמי שמא כר"י אמרה ואין הלכה כר"י דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר"י אומר ולד וחכמים אומרים אינו ולד אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי אושיעא מחלוקת בעכור אבל בצלול דברי הכל אינו ולד רבי יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקת איבעיא להו בצלול מחלוקת ובעכור דברי הכל ולד או דלמא בין בזה בין בזה מחלוקת תיקו בתוספת שם מלא בשר מהו וממתניתין דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדלמא הא מלא בשר חושש' אבל וודאי ולד לא הוי אי נמי הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא קמיירי ולכאורה קשה על תירץ ראשון דהוה ליה לר' למפשט דספיקא הוי כדמוכח מדלא חשיב ליה ואין לומר דאפשר נמי דולד הוי אם כן הוה ליה למתני בסיפא מלא בשר טפי ממרוקם שהרי לס"ד דר' פלוגתת ר"י ורבנן במלא בשר והוא נקרא אינו מרוקם בברייתא אם כן מרוקם פשיטא הרי מוכח דספיקא הוה ליה ולא וודאי ולד והוה ליה למפשט מיניה ועוד קשה על תירוצו השני דמכל מקום הוה ליה לרבי למפשט מרבנן דר"י שהרי הלכה כמותם לפי דעתו והרי ידע מזאת הברייתא ובאמת תרצתי על זה תירץ הגון דמספקא לי' אי פליגי בעכור או בצלול ובעכור מודו דטמאה ובזה נראה לי מתורץ הא דאמר רבי דבר חדש אמרת לן כו' דלכאורה ה"מ לדחותו גם בלא"ה דלמא כיחידא' אמר לן אלא משום דמהי תיתי לאוקמי ר"י כיחידא' במקום רבים אלא הוי מוקמי לר' יוסי בעכור ופלוגתייהו בצלול ודינ' ככ"ע אבל לפי שמצינו דחייש ליחי' במלא דם איכא למימר גם בזה פסק כיחידאי ופליגי בין בעכור ובין בצלול או דלמא בזה כרבנן ס"ל ואיהו ס"ל דפליגי בצלול ובעכור מודו ולפי תי' תוס' א"נ הרי מוכח דפליגי בשניהם דאל"כ אלא בעכור מודו הוי ליה למתני' לאשמעינן רבותא במלא בשר מברוקם וא"כ דפליגי ה"ל לר' למפשיט מיני' דרבנן דידע מהברייתא: ( וי"ל דהשתא מוקמינן לי' לפלוגתייהו בצלול לחוד אפשר בעכור אינו רבותא במתני' מבמרוקם דהרי אינו מוכרח הוכחתי שכתבתי בזה לפ"ז אבל מכל מקום גם בלי הוכח' יראה דאשמעינן טפי רבותא בזה ואין לפרש דברי תוס' בפלוגתא לא קמיירי היינו רבי שסידר המשניות לא קמיירי משום דמספקא לי' לכך לא תנו לי' משום דאיהו גופא מספקא ליה דהרי