מעיל צדקה קא

ומ"ש דאי סוגי' זאת למאן דאמר מעיין מטהר בכ"ש מנ"ל דעין עיטום הי' גבוה ג' אמות אפשר דהמחיצות הי' עודפו' והמי' עלו בירידת האדם לתוכן ומאי מקשה המקשן יש לומר דסבירי ליה דמכל מקום בתחילה עושין מ"ם סאה שלמים דלפעמים פוסקים המעיינות וגם לא עלה ע"ד המקשה שהכותלי' עלו למעלה מן המים: ומ"ש שטעיתי במה שחשבתי המים שאין זוחלין מאליהן זוחלין יעיין מר במרדכי בשבועות וגם הב"ח כתבו בהדי' שכל שזוחל מכח ירידת האדם לתוכו נעשו זוחלים וכמדומה לי שלא עיין היטב בש"ך ס"ק למ"ד כי שם מחלק בין אם המים שבים או לא וגם ממנו מוכח שנקרא זוחלי' גם מה שנזחלו ע"י ירידת האדם לתוכו מדלא חילוק כן על קוש' מהרי"ק וא"כ המקוה שעל שער המים שהמים שיצאו ממנו נזחלי' למטה ולא חזרו ע"י יקרא זוחלי' ומן המים שבצינור באמ' לא הקשתי כיון שחוזרין לתוכה: ועם תוקף ראיי' שלי לא נכנסתי בעובי הקורה לפסול כ"א בא"א למצוא אחרת אבל לא בדעבד עד יסכים עמי הרב דק"ק פערשי ואני כתבתי דרך משא ומתן בעלמא ומ"ש לתרץ דברי הריב"ש דזר הי' טפח לא משמע הכי שהרי אמרו זר משהו ומנ"ל להוכיח עד שהקשה אמתא באמתא היכא טביל דמנ"ל לדקדק ולצמצם כ"ה לפי דבריו דכל שאינו ידוע שיעורו אין להקשות בכך כי לפי דברי יהי אלכסונו א"א כלל ויהי' המקור יותר צר מלטבלו באלכסון עד שיצטרך לומר שטבלו כן וע"ז מקשה אמתא באמתא כו' דו"ק שלא רציתי לעשות חשבון שיהי' הקושיא על טבילת אלכסונו משום זה ומכ"ש להגיה בריב"ש ומ"ש שהטבעתי' היו שוכבים לא כן היו בקרשי' אלא קבועי' כמו שפירש"י במסכת שבת ובארון פירש החזקני שהיו הטבעתי' מתנדנדי' והיו לו יתירא דקרא למדרש הכי ועוד ע"כ היו להם טבעתי' קטני' קבועי' ומנ"ל דלא החזיקו הם עובי טפח ועוד יהי' לפ"ז יותר מתלת' מ' אותן הטבעתי' המפסיקי' ומגביהי' השלחן יותר למעלה ורש"י בחומש כתב הטבעת היו תקועי' והוא מלשון קבועו': ומ"ש עוד אולי הטבעות היו מתפרקין מעל השלחן דע שלא היה כוונתו כ"א שהי' של פרקים יהי' מה שיהי' שהוא נפרק ממנו וגם לפי תירץ הריב"ש היינו יכולים לומר המסגרת נפרק ממנו: מ"ב בסי' ר"ד כתב המגן אברהם בשם ספר חכמ' מנוח בנוסח שהכל נהי' בדברו יש לאומרו נהיה בסגול והדבר נראה ויאו' הוא שנמצאי' רוב נוסחי הברכות בזה הלשון מבניין וזמן בינוני כמו בורא פרי האדמה והעץ ומקרוב שמענו נוסחי ברכת השחר הנותן לשכוי בינה במקום אשר נתן המכין מצעדי במקום אשר הכין והו' הגירס' שבספרי הרמב"ם והרי"ף והטור והש"ע והרבה מחברי' זולת האגוד' שכתב אשר הכין וכן הגירס' בש"ס שלפנינו אכן בטל גירס' במיעוטן וכן שמענו גירסא זאת בספר כוונת שלמה בשם האר"י ז"ל וכל ברכת שמונה עשר הם בינוני' לכן טוב הדבר גם בזה לומר בסגול: ובסי' קס"ז מקשה בס' מ"א על גירס' זאת בסגול מהש"ס ברכו' דף נ"ב דמשמע משם שעדיף טפי לברך לשון עבר ואני תמי' שהרי כל נוסחי הברכות בלשון בינוני ומשם לא ק' מידי דהרי כתב שם רש"י בהדי' דיפה לאומרו על בריית האש שהוא דבר נברא במ"ש ואין אנו מברכין על ברייתו החדש שהוציא' עתה מן העצים דאל"כ היה לנו לברך עליו בכל יום אבל בשאר כל דבר שמברכין על הנברא תמיד בכל יום מחדש מעשה בראשית פשיטא שיש לברך בלשון בינוני וגם שם הא קיי"ל כב"ה ואי ממאי דמסיק שם בורא נמי משמע לעבר היינו הכל משום דמברכין על בריית האש שנברא לעבר אבל במקום אחר לא ואדרבא מוכח מש"ס דלשם דסתם נוסחאי הברכות צ"ל בל' בינוני ממאי דאמר שם ב"ש בורא דעתי' למברי משמע ואיך עלה כן על דעת ב"ש וכי לא היה בקי בלשון הקודש כי הוא מל' בינוני והעתיד צ"ל ביו"ד האיתן ואם כי מצינו שהשתמש לפעמים הקרא בו בלשון עתיד מאי נ"מ כל אלו המקומות צריכי' למדרש: וגם ב"ה דפליג וסבירי לי' שהוא נמי לשון עבר מכל מקום למה לא נאמר בלשון שאין בו ספק שהרי כ"ע לא פליגי דברא לעבר משמע והגם שהתו' רוצים לתרץ קושי' זאת דלישנא דקרא ניחא להו בלשון הברכות וק' על תירוצם הלא מצינו שהמקרא משתמש מאוד במלת ברא לעבר והתחיל התורה בראשית ברא ודומיו רבים. ואפשר דס"ל בורא השתמש הקרא אצל בריית האש דס"ל בורא חשך הוא בריית האש היסודי הדעת מבעלי הלימודים דס"ל הכי אבל אין לו שייכ' לבריית האש שלנו שנברא במ"ש: ולאחר המחיל' מכבוד תורתם אפשר לומר דהכי