מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת סנהדרין רכא

מאי אמן א"ר חנינא אל מלך נאמן. כתיב (תהלים ח',ב') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, היינו כי באמת אף בעולם הזה יש ראיות מפורשת להכיר מפורש שהשי"ת ברא שמים וארץ ונתן לישראל זאת התורה, אכן עיקר הכל הוא האמונה, שע"י האמונה יתאמתו הראיות בהוכחות מפורשות ותדירות, וזה שמפרש ר' חנינא שאמונת ישראל אינו כענין אמונת הפתי המאמין לכל דבר, רק שע"י אמונתם מכירים מפורש שנתאמת לפניהם דבר ברור ומפורש ומוחש לעין ומורגש, שמכירים שיש אל מלך נאמן שמנהיג כל העולמות, שכיון שמכיר שמה שבתפיסתו מנהג השי"ת, זה מברר לו על כל ההנהגה, כמשל אם יבטיחו לאדם טובות הרבה שיבואו לו כסדר וכשיתחילו לבוא קצתם על הסדר אז מכיר שכולם יבואו לו, כי הוא בטוח שיבואו לו, וכן באמונה כיון שהאדם מעמיק בהאמונה ומכיר שמה שעבר בא לו כרצון השי"ת, ממילא גם על העתיד וגם על כל סדר ההנהגה הוא בטוח שהשי"ת מנהג כרצונו, וזה דאיתא בגמ' (ביצה ט"ו:) יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה' כי אדיר הוא היפך מאמונה כמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת בשלח ד"ה מי) שאדיר הוא לשון מפורש, וזהו אדיר במרום ה' ששם מפורש רצון השי"ת שבלתי רצונו לא נעשה שום דבר, ושם כל הסדר כלול בהוד וזה אשר תנה הודך על השמים, כי נתראה על העומק שהשי"ת מנהג כרצונו, ובזה העולם הוא רק ע"י אמונה בזה יכול האדם לבוא להכרה מפורשת שיראה בעיניו שהשי"ת מנהג הכל בסדר וזה שאיתא בגמ' (מכות כ"ד:) כשראה רבי עקיבא שועל יוצא מבית קדשי הקדשים היה מצחק, כיון שראה שהכל מתנהג כרצון השי"ת כסדר, וזה ענין האדרת והאמונה לחי העולמים, שאדיר הוא מפורש ואמונה הוא בדבר הנעלם ובהשי"ת נתאחדו שניהם וכמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת בשלח).