מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת מגילה כ

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס, תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים, יעלה ברוש זה מרדכי וכו', תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' וכו' יעלה הדס זו אסתר. הנה מרדכי והמן היו זה לעומת זה, מרדכי היה אוהב ישראל בתכלית אהבה עד שמסר נפשו עליהם והמן היה שונא ישראל מאוד כידוע שרצה לבזבז עשרת אלפים ככר כסף מחמת שנאתו לישראל היפך מן מרדכי, ולכן היה המשפט שבמפלת המן יעלה מרדכי לגדולה, וכן ושתי לעומת אסתר שאסתר היתה נקיה ומבוררת מזנות מאוד כמו שאיתא בגמ' (סנהדרין ע"ד:) אסתר קרקע עולם היתה, היינו שלא היה לה שום צד נגיעה ורצון להנשא לאחשורוש, וזה הוא מדת השי"ת ששונא זמה, אבל ושתי היתה שטופה בזמה כדאיתא לקמן בגמ' (י"ב:) וגם נבוכדנצר אבי אביה היה היפך מבית המקדש ושרף את רפידת בית ה', כי מקום המקדש נקי בזה מאוד שאינו יכול לסבול שום דבר זמה, ולכן מעפר המקדש היו בודקין הסוטה שמברר תיכף אם היא נקיה מזנות, ולכן נבוכדנצר היה שונא את מקום המקדש ושורפו ולכן במפלת ושתי עלתה אסתר לגדולה.