מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת מגילה כד

בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות וכו' ובלבד שתהא ערומה. איתא בשם הבעש"ט שזה הענין ערומה ועדיין לא בא, ביאור הענין בזה כמו שכתיב (ישעיה ס"א,י') שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני. היינו כמו שנתבאר בחלק ראשון (לקוטי הש"ס מגילה י"ב: ד"ה והקרוב) שכל המצות ומע"ט שישראל עושים הם לבושים לאור השי"ת, שבעצמותו ית' לית מחשבה תפיסה ביה כלל, רק ע"י המצות מכירים ישראל עצמותו ית' וזה נקראים לבושים, כמו לבושים של הכהן גדול שמורים על עצמות הכהן גדול כי על הציץ היה כתוב קודש לה', היינו שכל מחשבות של הכהן גדול דבוק בהשי"ת, וכן בהחושן היה מונח השם המפורש שמורה שלבו נקי מכל סיג ופסולת. וכן ע"י שנתן לנו השי"ת תורה ומצות שהם לבושים לאור השי"ת, ע"י כן אנו דבוקים בהשי"ת ומכירים שנמצא בורא עולם, וזה הוא מחמת שלבו של אדם הוא מלא נגיעה לכן ע"י יגיעה ועבודה מברר את לבו בהלבושים האלו וסבל מזה ההשתדלות ועבודה, אכן לעתיד כאשר יהיה לב האדם מנוקה ומבורר בשלימות, אז יהיה התגלות אלהות מפורש בלי שום לבוש. והנה בזמן ההוא היה אנשי כנסת הגדולה שנצחו יצרא דע"ז כדאיתא בגמ' (יומא ס"ט:) ויוצרא דעריות גם כן היה בידם ורצו לבטלו, רק מחמת שלא היה אז עדיין רצון השי"ת בזה, כי השי"ת רצה שיוולדו עוד נפשות יקרות מישראל, לכן האריך עוד הזמן, ולכן בזה הזמן היה קרוב הדבר שיתגלה אור השי"ת מפורש בלי שום לבוש, וכמבואר בחלק ראשון (שם) והנה כתיב (תהלים ס"ח,י"ב) ה' יתן אמר המבשרות צבא רב, היינו כשהשי"ת מחדש ומגלה איזה אור, מתפשט האור להאיר בכל העולמות ואף האומות מרגישים מזה מעט אך הם מרגישים בזוהמא ובגשמות, אבל ישראל יקבלו האור כמו שמשפיע אותו השי"ת, ולכן אז שהיה קרוב שיתגלה אור השי"ת בלי לבוש הרגישו האומות, אך הם הרגישו מזוהם ומגושם לכן רצו גם הם בתאותם ערומה בלי לבוש, וזה הוא ביאור דברי הבעש"ט ז"ל שזה הענין הוא ערומה ולא בא שהיה קרוב להתגלות מפורש האור בלי לבוש אך עדיין לא בא עד עת קץ, ולכן נסמך לזה מאמר רבי לוי, שהפסוק הזה על שם הקרבנות נאמר, היינו כמו שנתבאר בחלק ראשון (שם) שהיו המלאכים טוענים ע"ז היאך יהיה להעכו"ם תפיסה לבלי לבוש אפילו בזוהמא שלהם, בשלמא ישראל שייגעו את עצמם בלבושים, לכן אח"כ כשיתגלה האור יהיה להם תפיסה בלי לבוש וכמבואר בח"א (שם).