מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ראש השנה נח

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היה תוקעין אבל לא במדינה. הענין בזה, כי ענין שופר הוא לעורר הפנימיות מהבריאה כי הפנימיות מהבריאה הוא דברי תורה כדאיתא בזוה"ק (בהרבה מקומות) באורייתא ברא קוב"ה עלמא, ובקול שופר נתעורר הנקודה הפנימיות כי בעוה"ז מעשי המצות המה לבושים למצות דלעילא כדאיתא בהאר"י ז"ל [עץ חיים היכל ו' שער פנימיות וחיצוניות דרוש ב'] וזה שאנו מברכים על מצות, אשר קדשנו במצותיו וצונו, היינו שהלבוש המצות דלעילא במעשי המצות של עולם הזה, ובשופר שנתעורר הפנימיות מהבריאה או נתחברו המצוה דלעילא עם הפעולה מהמצוה שבעולם הזה, והיינו שהפנימות מהבריאה שהוא הד"ת שיש בהבריאה זה נתעורר על ידי שופר, ולכן קבלת התורה היה על ידי קול שופר שבזה נתעוררו הד"ת שנתלבשו בהבריאה, וענין שבת הוא שהאדם מבטל כל פעולותיו שרואה מפורש שהכל הוא מהשי"ת לכן פעולותיו אז בטילין, ולכן בגבולין אסור תקיעת שופר בשבת, כי שבת הוא כולל כל המצות, וכמו שכל הפעולות אפילו של מצוה אסורים בשבת מפני ששבת גדול יותר מכל המצות, ואף תקיעת שופר שמחבר מצוה דלעילא עם מצוה דלתתא, מכל מקום כיון שהוא ע"י פעולת אדם בהמצוה לכן נאסר גם תקיעת שופר מדרבנן, אבל במקדש שם קרבנות דוחים שבת מפני ששם האדם רואה שכל מה שהוא פועל השי"ת הוא הפועל, וכדאיתא במדרש (רבה בראשית י"א,ו') ששאל טורניסרופוס את רבי עקיבא למה הקב"ה מוריד גשמים ועושה מלאכה בשבת והשיב לו כיון שהקב"ה אין רשות אחרת עמו, והיינו שאצל השי"ת כל העולם ברשותו ולכן אין שום דבר אצלו מלאכה שהרי הכל בידו ואין שום חילוק אצלו אף שישתנה מרשות לרשות ומצורה לצורה שהרי הכל ברשותו ובידו, וכן בבית המקדש מתחבר מצוה דלתתא עם מצוה דלעילא, כי שם רואה שכל פעולותיו, השי"ת פועל אותם, לכן קרבנות דוחים שבת, וכן תקיעת שופר בשבת במקדש היו תוקעין כיון שזה עצמו מורה ענין שופר שנתעורר הפנימיות האדם ונתחבר עם אור השי"ת.