מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות פז

הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו. ובגמ' (שם) אמר רב כל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה. כתיב (תהלים ה',י"ג) כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו, היינו שהשי"ת הציב בעוה"ז גוונים ולבושים והכל הוא לבושים שנתלבש בהם רצונו ית', ובזה הוא עבודת האדם ע"י הלבושים, והשי"ת נתן בו חכמה לכוון לרצון השי"ת בכל רגע דבר בעתו ובאמת הכל נברא בדברי תורה, כי כ"ב אותיות מד"ת יכולים להצטרף לכמה צירופים וסדרים וכל מה שיש בכל העולמות הכל נכלל בתורה, וכל מה שהאדם מחדש דבר אפילו בעניני עוה"ז גם כן הוא מהתורה שמכוון לצרף האותיות שנבראו בהם אלו הכוחות באלו הענינים, ולחכמינו ז"ל היה נגלה כל הצירופים אפילו מעניני עוה"ז, ולכן אמרו במשנה שפעמים שהפת טפילה, ולכן איתא על זה המשנה זה הפלוגתא כי כמו שנמצא בעולם ישוב ומדבר וים, כן באכילת האדם נמצא פת ומלח ושריף, פת הוא נגד ישוב ומלח הוא נגד מדבר, כי ארץ מלחה אינה מצמחת ושריף הוא נגד ים, ועיקר הסעודה הוא פת, שהוא נגד ישוב, אכן אינו ניכר האור רק ע"י ההסתר כדאיתא בזוה"ק (תצוה קפ"ד., תזריע מ"ז:), לכן אפליגו בזה שרב אומר שאינו ניכר הטובה מהישוב רק ע"י המדבר, לכן אומר שכל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה ור' יוחנן אומר שהוא ע"י הים לכן אומר כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה.