מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, ויגש

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני וגו'. זה שאמר הכתוב (ישעיה ל"ג,כ"ב) כי ה' שפטנו ה' מחקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו. ה' שפטנו היינו שהשי"ת מברר לנו המחשבות, ואף שהשי"ת מברר המחשבות מכל מקום קשה על האדם שרצונות לבו ימשכו אחרי המחשבה המבוררת, לכן כתיב ה' מחקקנו, שהשי"ת יחקק בלבנו המחשבות, וכיון שיזכה לזה אזי הוא כמו שאיתא בגמ' (סנהדרין י"א.) על כמה גדולים שהיו ראוים שתשרה עליהם שכינה רק שדורם לא היו זכאים לכך. ואם יטעון האדם מה אני חייב בזה הלא מצדי אין לי חסרון, לכן כתיב ה' מלכנו הוא יושיענו. "והוא" נקרא לשון נסתר, היינו שאין לך השגה בזה היאך הישועה תוכל לבוא מהשי"ת וזה הענין היה ביהודה שזכה לה' שפטנו ולה' מחקקנו, אז טען ברעש גדול למה יעשו עלילה עלינו מה ירצו מאתנו הלא אנחנו מצדנו אין לנו חסרון. וזה שטען וצעק בי אדני הלא אצלי במעמקי לבבי נחקק אור רצון השי"ת מפורש ובזה עצמו נפתחה הישועה, אשר זה נקרא הוא יושיענו שלא היה להם השגה תחילה בזה הדרך שבאה להם הישועה.

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו' ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני אלהים לפניכם וגו'. בזה מלמד אותנו השי"ת שבל יתייאש שום אדם אפילו שידמה לו שהישועה רחקה ממנו מאוד, וחלילה כל יום קללתו מרובה מחבירו, עד כי אפס ממנו הישועה. ובזה יתחזק האדם שיתן לב לצער השבטים שהיה להם בזה העת שנתפסו כמרגלים, אחרי הלכו לשבור תבואה להחיות נפשם ברעב וגם אחרי כל זה נאסר שמעון לעיניהם, וגם נמצא הגביע באמתחת בנימין ונלקח גם בנימין לעבד ונדמה להם כי אין להם שום תקוה להושע, והצדיקו עליהם את הדין באמרם הננו עבדים לאדני, ואחרי כן כאשר הגיע עת הישועה אמר יוסף אני יוסף אחיכם, ולא נעשה שום מעשה שיהיה חילוק בין רגע שקודם התגלותו לאחיו ובין רגע שאחר כן. כי גם קודם הישועה היה נצב נגד פניהם כל הישועה, שכתיב בה ותחי רוח יעקב אביהם, וזה החיים היה נגד פניהם, רק קודם העת לא הרגישו בזה. וכן נקוה כאשר יבוא העת לגלות כבוד מלכותו עלינו ולרחם שארית ישראל, כל ישראל יראו שהישועה היתה נגד פנינו, רק מצדנו נסתר זאת, ויתקיים הכתוב (זכריה י',ו') והיו כאשר לא זנחתים.

ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וגו'. הענין שנתיירא יעקב לירד למצרים עד שאמר לו השי"ת אל תירא. אך הענין בזה כדאיתא אין תורה כתורת א"י (ב"ר פט"ז, ז') אין חוץ לארץ כדאי ליתן תורה לישראל וזה היה פחד יעקב. עד שהבטיחו השי"ת אנכי ארד עמך מצרימה, שמילת אנכי רומז על התורה והיינו שגם בחוץ לארץ ישפיע לו השי"ת דברי תורה. ועוד נתיירא יעקב אבינו כיון שאין בחוץ לארץ כל כך קדושה מפורשת, אם כן לא יהיה בהשפעת הדברי תורה כל כך קדושה, והבטיחו השי"ת ואנכי אעלך גם עלה, היינו שיגיע למדריגה העליונה של דברי תורה, וזה רומז גם עלה.