מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. בזה הסדרה כתוב עיקר החיים של יעקב אבינו, כמו שכתוב אחר כן הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. שיעקב אבינו כל ימיו היה מצפה בכל פרטיו ומעשיו לידע מה הוא אצל בוראו, ואיזה ברכה וקדושת השם ישאר אחריו השארה קיימת להיות נקרא על שמו. ויען שהשי"ת כך דרכו להודיע לאדם שכרו ופעולתו, כדאיתא במדרש (רבה חיי שרה פס"ב ס"ב) כד דמך ר' אבהו אחזו ליה י"ג נהרי אפרסמון כו'. לכן בהקבצו יחד שבטי ישראל ובאו אל יעקב שיברכם אמרו כולם שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כדאיתא בגמ' (פסחים נ"ו.) ומקודם לא סדרו ביניהם מה שיאמרו רק ששרתה עליהם רוח הקודש שכוונו לדבר אחד. ובזה הראה השי"ת ליעקב תעלומות לבו כל ימי חייו, כי תעלומות לב האדם נתראה ביוצאי חלציו שעל ידם נתגלה מחשבותיו, לכן הראה לו הש"י כי אחדות השי"ת יתקרא על שם יעקב אבינו, כדאיתא בזה"ק (ואתחנן רס"ג.) שמע ישראל ישראל סבא. וכששמע יעקב אבינו אחדות השי"ת מפיהם שמח מאוד ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וזה שאיתא בגמ' (תענית ה':) יעקב אבינו לא מת, כי זה היה עיקר החיים שלו שיכיר כל אדם אחדות השי"ת. וזה ויחי יעקב שצורתו נחקק בכסא הכבוד כדאיתא בזוהר חדש (רות דף פ"ג.) יעקב אבינו לא מת והקב"ה חתים ליה גו כורסא יקריה (עיין שם כל הענין מק"ש).

ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעדי עד היום הזה המלאך הגאל אתי מכל רע וגו'. כתיב (תהלים כ"ח,ט') הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם. זה נאמר נגד מעשה ומחשבה ורצון שאפילו אם האדם נקי כפים ממעשה ובר ממחשבה עוד נצרך לסייעתא על הרצון, כי זה הוא אף בצדיקי עולם צריכים רחמים לבל יעלה על רצונם רק כרצון השי"ת, כדכתיב (דברי הימים א כ״ח:ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה. וזה האלהים הרעה אתי מעודי, כמו שכתיב (תהלים ל"ז,ג') ורעה אמונה, שהשי"ת ישים ברצון לבי שאכיר שאני כגמול עלי אמו, וכדכתיב (תהלים כ"ג, א') ה' רעי לא אחסר שהכיר בכל רגע שהשי"ת רועה אותו שחסד ה' תמיד לנגד עיניו. וזה הגאל אתי מכל רע שלא יקרב באהלי והוא יברך את הנערים וגו' וידגו לרב בקרב הארץ. וזה הוא פירש ורעם ונשאם עד העולם, כמו שכתוב (מלכים א' ט',ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים.

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו. במדרש (תנחומא ויחי ס"ח) האספו הטהרו כענין שנאמר (במדבר י״ב:י״ד) תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. הענין בזה כי יעקב היה הראשון שצוה לבניו שידרשו שלום רעיהם ולא ידברו דופי איש ברעהו, וזה שהזהירם בלשון אסיפה שזה נקרא טהרה כי מי שנזהר בזה יש לו אסיפה במחנה ישראל, לפי שמצינו שמי שמחזיק במחלוקת ומשלח מדנים אין לו אסיפה כדכתיב תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף, מחמת שדברה במשה, מזה נלמד שאין לאדם אסיפה וחיבור לכלל ישראל רק כאשר נשמר מלדבר בחסרון רעהו. וזה האספו שהזהירם על זה לדרוש בשלום רעיהם.

ראובן בכרי אתה וגו' פחז כמים אל תותר. אם כוונת יעקב אבינו על ראובן היה רק לקנטר אם כן היה לו להתחיל פחז כמים אכן בזה היה קצת ברכה לראובן שזה הוא מדת ראובן שבכל עניניו יהא ההתחלה שלו טוב מאוד הן בפעולות והן בכל דבר יהיה המושכל ראשון שלו גדול ביתר שאת ויתר עז, אך שאינו יוכל לגמור המעשה שתהיה נגמרת כפי ההתחלה שהתחיל, וזה הוא פירוש הפסוק אל תותר שאינו יכול לגמור כפי התחלתו.

גד גדוד יגודנו. גד מורה על קטנות, שנולד בקטנות מאוד, ולכן קראה שמו גד מלשון גרגיר קטן. ולכן ברכו יעקב אבינו בצוותא גדוד יגודנו, שיהיה אוהב צוותא, וממילא כשיתחבר לרבים יהיה לו שלימות, כי כל הטובות וכח וגבורה נכלל בהתחברות ושלום ואחדות.

בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. שנתגדל בבת אחת כהרף עין. ונתקיים בו (קהלת ד',י"ד) כי מבית הסורים יצא למלך זה יוסף שיצא מבית האסורים (בראשית רבה מקץ פ"ט,ב') ובבת אחת האיר אור הצלחתו. ואף שמצינו (בירושלמי ברכות פ"א ה"א) שישועתן של ישראל הוא בהדרגה קימאה קימאה. וכדאיתא בזה"ק (וישלח ק"ע.) ר' יהודה פתח ואמר (שיר השירים ו׳:י׳) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות כו' אינון ישראל בזמנא דקב"ה יוקים לון ויפיק לון מן גלותא כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מניה כו' זעיר זעיר עד דיתתקף אבל לעשו לאו הכי אלא בזמנא חדא נהיר ליה ואתאבד מניה זעיר זעיר, והיינו שלעכו"ם יאיר הצלחתם בזמנא חדא למעלה מכח כליהם, וכאן בישועת יוסף היה הישועה בזמנא חדא, אכן זה היה ממה שנתברכו אבותינו (בראשית כ"ב,י"ז) וירש זרעך את שער אויביו, שלפעמים יוכל הישראל לקבל ישועה למעלה מכח כליו, ומכל מקום לא יתבטל, ואז נקרא שירש שער אויביו, וזה נתקיים ביוסף הצדיק. וזה שברכו בברכת עלי עין, כמה דאמרו אנשי לראות עין נתגדל, וזה דאיתא (ב"ר פע"ג ובזה"ק) שכל ההתחלות ישועות הם מזרעה של רחל, ואח"כ תתפשט הישועה על כל ישראל כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות וגו' (ישעיה ל"א,ה').

בנימין זאב יטרף. בנימין נקרא טורף, כדאיתא בגמ' (זבחים נ"ג:) בחלקו של טורף. ואבנו בחושן נקרא ישפה, יש פה לחטוף ולקבל ממקומות הרחוקים ביותר ומכניס זאת לקדושה. מפני ששבט בנימין עומד על הספר וכל דבר טוב וניצוץ קדוש שרואה בין העכו"ם מכניסה לקדושה ולכן ברכו משה (דברים ל"ג,י"ב) ובין כתפיו שכן, היינו שיהיה לו יראה עצומה, כמו אכתפיה דמריה. היינו מפני שהיה מכניס עצמו בספיקות לנצח או להנצח. כמי שנושא משא על כתיפיו והמשא נוטה לכל צד, אכן השי"ת תמיד חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וכמו שמצינו ששאול ריחם על אגג מפני שאמר אוי לי שמא יכלה זרעי (תנא דבי אליהו רבה כ"א) אע"פ שזה הרחמנות היה נחשב לו לחטא, מכל מקום חשב השי"ת שמזה הפעולה ישאר מחשבה טובה, כדאיתא בגמ' (גיטין נ"ז:) מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ונתברר בזה כוונת שאול שזה היה כוונתו להוציא הטוב והקדושה שנמצא באגג, כי שאול הוא מבנימין, ולכן נקרא זאב יטרף.