מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, תולדות

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. בכל עת שהביט יצחק על עשו והוטב בעיניו מזה נצמח שיצא ממנו נשמת גרים, כמו עובדיה גר האדומי וכדומה, כי השי"ת עצת מלאכיו ישלים, וכמו שאיתא (אבות פ"ב,מ"ד) בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, וזה נקרא כי ציד בפיו.

ויעל משם באר שבע וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי. זה נאמר אחר הבארות, שנתבאר (בחלק הראשון ד"ה ויכרו) שרומזים על בירורים, ולכן עלה לבאר שבע, שהיצר לו מתי ישלמו הבירורים, ומסר נפשו להשי"ת, כי באר שבע רומז על תשלום הבירורים כדאיתא בזוה"ק (ויצא קמ"ז:) ואמר לו השי"ת אל תירא כי אתך אנכי, וזה שכתוב (ישעי' מ"ד,כ"ג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עץ בו כי גאל ה' יעקב ובישראל יתפאר, כל אלו הם בירורים וכשישלמו לעתיד ירונו כלם שיראו שלא סבלו מעולם.

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וגו'. זה שאמר הכתוב (תהלים קי"ב,ד') זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק, זה נאמר על יצחק אבינו, שבאמת היה יצחק מכיר את מעשי עשו שאינם טובים, וגם מעשי נשיו שהם בירורי האדם (וכמבואר בחלק ראשון בד"ה ויאהב יצחק), רק היה מסופק מי מבניו החביב אצל השי"ת והתפלל להשי"ת שיראה לו האמת, וזרח לו השי"ת אור בהחושך היינו בהספק, ובפרט כי כהו עיניו, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמ"ב.) אבל יצחק כהו ודאי מכל וכל ואתעביד חשך. וזה היה בנפלאות אהבת השי"ת ליעקב שלא הראה ליצחק בדעה מפורשת רק שלא מדעת, ומזה תגדל הברכה ביותר, כי הוא רצה לברך את עשו שנדמה לו שהוא הכלי היותר מוכן לקבל טובה. שאף שהכיר שהולך בשטף וזרם, אכן אם יבררו השי"ת לטוב אז יהיה גדול מאוד. ומצד מדתו שהוא יקוב הדין את ההר לכן הלך במשפט מחמת שהוא היה הבכור, אף שיעקב הוא מבורר יותר ממנו הרי השי"ת מצדו יכול לברר גם אותו ואז יהיה הוא הנבחר והראוי, ולפי שראה שמעשיו לעת עתה אינם מבוררים לא מצא חשק בלבו לברכו, ולכן אמר לו שיביא לו מטעמים ויכניסו ברצון ושמחה ויטיב דעתו וימצא בלבו חשק לברכו, ואז יסכים השי"ת על ברכותיו, ולכן אמר וצודה לי צידה בה"א כדאיתא בזה"ק (תולדות קמ"ג.) ומחמת שהשי"ת חפץ בישוב הדעת לכן הנהיגו למעלה מדעתו ובירך את יעקב, וזה היה לטובת יעקב אבינו, כי באם היה מברך את יעקב בדעה וכונה היה מתברך רק באופן שמעשיו יהיו מבוררים, לכן היה בדעתו שהוא עשו ונתברך יעקב אף שחלילה עשה מעשים שאינם מבוררים יתבררו לטובה ולא ידח מהם נדח כי כן כיון יצחק בברכתו, כי בדעתו שמברך לעשו. וזה היה מחמת שהשי"ת חנון ורחום וצדיק לכן זרח ליצחק בהחושך אור והוליכו בדרך הישר, וזהו אור לישרים.

ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. למי אמר ראה והלא לא היה עמו שום איש, רק אמר כן להשי"ת, והתפלל שהשי"ת יתגלה ויראה לעין כל את האור של יעקב אבינו שכל תשוקותיו המה כריח שדה אשר ברכו ה' וזה חקל תפוחין קדישין.

ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך. איתא בזה"ק (תולדות קמ"ג:) שבאלו הברכות נתקן הקללות שנתקלל אדם הראשון, וכן אלו הברכות הם נגד עשרת הדברות, ויתן הוא נגד אנכי ה' אלהיך, שתכיר בידיעה מפורסמת ומפורשת שהשי"ת הוא הנותן, לך רומז שאתה תכיר מפורש ולא תטעה בגוון זר ודמיון כוזב, וזה הוא נגד לא יהיה לך, האלהים רומז על כח השי"ת בעולם הזה, וזה הוא נגד לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, כי הלבוש הנראה לעין נקרא שם ה', ולא תשא אותו לשוא, מטל השמים רומז על תשוקה ותקופות גדול, וזה הוא נגד זכור את יום השבת, כי מיום השבת יש להאדם תשוקה ותקופות גדול, ומשמני הארץ רומז על כח המקיים מין האדם. והוא החכמה והבינה, ובעולם הזה נקרא זאת אב ואם, וזה הוא נגד כבד את אביך ואת אמך, שיכבד האדם אלו הכוחות והמחשבות הנקראים חכמה ובינה, ולא יזלזל האדם בהמשמנים החפצים בקיום העולם וחיי האדם, ורוב דגן מורה שיהיה מעשיו מבוררים היטיב כמאמר הגמ' (ברכות מ"ז:) האי אדגן, וזה הוא נגד אלו הארבעה לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה, כי לא תרצח ולא תנאף עומדים אחד מול אחד, והאדם צריך להתברר ולילך בדרך הממוצע, וכן לא תגנוב ולא תענה כמבואר בחלק א' (פרשת יתרו ד"ה אנכי ג'), ותירוש מורה על שמחה שישמח האדם בשלו בכל ענין במעלות ובמדות וביושר ולא ישאף לחלק חבירו, ואפילו בעבדות השי"ת ישמח האדם בחלקו וזה הוא נגד לא תחמוד, וזה הוא ותירוש וכדאיתא בזה"ק (תולדות קמ"ג:) שאלו הברכות הם לעילא לעילא, וכדאיתא בזה"ק (יתרו פ"ג.) אסתכל רבי אבא ואמר השתא אשתמע כלא ואשתכח דברכתא דיצחק עלאה ממאי דחשבינא.

ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב נאמר הטעם בזרקא סגול, כי היה קשה לו מאוד להפסיק מלברך אותו, ולכן כאשר בא עשו אמר ולכה אפוא מה אעשה בני, הלא אני מצדי לא ברכתי גם אותו בלתי שהשי"ת שלח תנובות בשפתי לברך אותו, ועבורך אין בפי שום ברכה לברך אותך.