מי השלוח, חלק ב, ספר בראשית, חיי שרה

אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני. זה שאמר הכתוב (תהלים ק"ה,ג') ישמח לב מבקשי ה'. ישמח לב הוא לב אחד, ומבקשי ה' הם שנים, וכן כאן נשמח לב אברהם כשראה ששרה רוח נבואה גם על עבדיו, אז הבין כי השי"ת שוכן בתוך כל מעשיו וגם על כל התפשטותיו וקניניו, וכמו שנראה ברבן גמליאל שאמר על מה שרחץ לילה הראשונה שמתה אשתו והשיב איסטניס אני, אף שעדיין לא נאמר הדין שאיסטניס מותר, אכן מחמת שהיה מבורר מאוד עד שהשי"ת שכן בכל מעשיו, לכן נקבע ממעשיו להלכה שאיסטניס מותר לרחוץ (ברכות ט"ז:) ולכן איתא (שם) שעבדים ושפחות אין נקראים אבא פלוני ואמא פלונית חוץ משל בית רבן גמליאל, לפי שכל כך קבע אור ה' בכל התפשטות מעשיו עד שכל קניניו היו מלאים קדושה.

ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. במדרש (תנחומא חיי ז') זה שאמר הכתוב (תהלים ע"א,י"ד) ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך כו' אמר רבי חוניא כתיב ביום השמיני ימול כל בשר ערלתו כו' הוי אומר והוספתי על כל תהלתך. היינו כי אברהם בהתבוננו כמה דורות גדולים וגבוהים מעל גבוהים יעמדו ממנו, אזי נפל בדעתו אולי הוא לא יהיה נחשב נגדם, והאיר לו השי"ת שכולם יהיו צריכים להתחיל בהשער וההוספה שהוסיף אברהם אבינו, כי מצות מילה רומז על זה, שהאדם מוסיף ועושה חותם בבשר הגוף שעל ידו יקבע בגופו קדושה בקביעות שיהיה גם בהגוף רשימה שהוא לחלקו של השי"ת.