מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, ואתחנן

מה כתיב למעלה ואת יהושוע צויתי בעת ההוא וגו' לא תיראום. והענין הוא כדאיתא (ברכות ל':) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כמו שצריך לומר ק"ש קודם שמנה עשרה, כדי למסור דעתו לדעת המקום ולסלק כל הנגיעה והתשוקה והרצון של האדם ואח"כ יתפלל על דעת המקום אם ניחא לפניו שיתפלל על דבר זה, כן עשה משה רבינו שהיה מסלק את נגיעותיו והיה מצוה את יהושע בעין טובה שהוא ימשול ויכבוש את הארץ ואח"כ התפלל.

ואתחנן אל ה' וגו'. תיבת ואתחנן רומז כי אין לבריה כלום אצל בוראו ורק מצד מדת חנינה כמו שכתיב (שמות ל"ג,י"ט) וחנתי את אשר אחן, וזה כולל כל זה הפרשה וכמו שכתיב (דברים ז',ז') בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה, היינו כמו מי שזכה בגורל בהון רב אשר לא עמל בו וכמו שכתיב ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, שלא יאמר האדם שמצדו בא לו זאת רק ידע שרק השי"ת נתן לו זכות כזה וישראל עלו במחשבה עוד קודם שהיה פעולות אדם, וזה הכלל נקרא ואתחנן.

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. איתא בגמ' (סוטה י"ד.) וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל וכו'. היינו שעיקר כוונתו היה שיהיה לו אור קדושת ארץ ישראל, כדאיתא בגמ' (כתובות ק"י:) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכו' כדאיתא בזה"ק (יתרו ע"ט.) ומשה לא קאמר אלהיך אלא לאינון דהוו זמינין למיעאל לארעא קדישא ולקבלא אפי שכינתא ומה דלא אמר אלהינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא וכו' וזה שאיתא בגמ' (ברכות מ"ח:) משה תקן לישראל ברכת הזן וכו' יהושע תקן להם ברכת הארץ, ובברכת הזן כתיב לשון נסתר ובטובו הגדול וכו' וברכת הארץ שתקן יהושע הוא בלשון נוכח, לפי שהדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, כי בארץ ישראל מפורש שהשי"ת נמצא בכל פרט אף בעניני עולם הזה וכמו שנתבאר בחלק ראשון (בפרשת תבא על פסוק הגדתי היום וגו') ולכן נתאוה משה ליכנס לארץ ואמר לו הקב"ה רב לך רב טוב צפון לך כדמסיים שם בגמ' (סוטה י"ד.) מעלה אני עליך כאלו עשיתם וכו'.

ונשב בגיא מול בית פעור, ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' למען תחיו ובאתם וירשתם וגו'. זה שאמר הכתוב (ישעיה נ"ג,י"ב) ואת פושעים נמנה, שכלל משה עצמו עם ישראל בענין בעל פעור מחמת שהוא לא קנא קנאת ה' כפנחס, אכן אחר כל זה כתיב ועתה ישראל, שמורה על תשובה, כדאיתא במדרש (רבה נח פל"ח,י"ד) ואין עתה אלא תשובה ועתה ישראל שמע אל החקים והכל מחל לך כפי' רש"י ז"ל ולמען תחיו וירשתם את הארץ ויזכו להלוך לפני ה' בארצות החיים, כמו שכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. היינו שאמר להם משה ראו כי בטובת עין ומעומק לבבי אני חפץ ללמד אתכם להנאתכם ולטובתכם, כאשר צוני ה' אלהי שבטח הוא חפץ בטובת בריותיו ומלמדם לטוב להם כמו שכתיב (דברים י',י"ג) אשר אנכי מצוך היום לטוב לך וכתיב (תהלים פ"ט,ג') עולם חסד יבנה, כן ראו שאני גם כן לומד אתכם לטובתכם למען תחיון והארכתם ימים לטוב לכם.

או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'. שישראל הם כל כך חביבים לפני השי"ת שאף שיעשו מעשים כמו העכו"ם, מ"מ מעשה ישראל המה טובים, כמו שנתבאר בחלק ראשון (פ' בשלח על הפסוק נכחו תחנו וגו'), וכמו שמשה רבינו לא רצה לקבל את מראות הצבאות עד שהשי"ת השיב לו שבישראל נמצא בזה קדושה עצומה, וזה נקרא גוי מקרב גוי שמעשה ישראל המה טובים, וכדאיתא במדרש (שוחר טוב ק"ז) כך היו ישראל נתונין בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושומטה כך עשה הקב"ה שנאמר לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי.

ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש. בזה מורה לנו התורה שבאם כונת האדם בשמירת התורה רק למען להיטיב לו בזה העולם לא יפול עליו לבו כיון שרק לגרמיה הוא דעביד, רק ידע האדם שגם בזה קיים מצות השי"ת שחפץ להיטיב לברואיו, כמו שהשי"ת משבח את ארץ ישראל כמו שכתיב כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ומזה נדע כי גם זה כבודו, אכן האדם צריך להתחזק לעבוד את השי"ת באהבה ויראה שלימה ולא יהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס ומכ"ש לתועלת עולם עובר, אכן על העבר אם עבד האדם את השי"ת והתפלל רק למען טובת עולם הזה בזה גם כן עשה רצון השי"ת.

לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים. איתא ע"ז בגמ' (חולין פ"ט.) כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת, לא מרבכם מכל העמים וגו' אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר, למשה ואהרן אמרו ונחנו מה וכו' אבל העכו"ם אינן כן וכו' לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב, ובאמת וכי לא ידע אברהם שהוא הגדול שבאבות, וכי לא ידע משה שהוא רבן של הנביאים, אך על זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ח,י"א) חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו, היינו כל העכו"ם בעוה"ז נקראים עשירים לפי שנדמה להם שכוחם ועוצם ידם עשה להם את כל והם חכמים בעיניהם, אבל ישראל נקראים בעולם הזה דלים לפי שמכירין שלה' הארץ ומלואה, והם יבינו זאת בראותם שאומה אחת משופעת בטובה אחת אך טובה אחרת יחסר לה ואומה אחרת הוא להיפך שיש לה הטובה החסרה לאומה הראשונה מזה מבינים ישראל שהכל מהשי"ת, ולכן מדה במדה חושק השי"ת בהם שכל מה שמשפיע להם טובה יתקרא הטובה על שם ישראל שהם סגלו זאת בעבודתם, וזה חידש רבי אליעזר שזה הוא החשק שחושק השי"ת בנו, ולכן איתא עשה אזניך כאפרכסת.