מי השלוח, חלק ב, ספר דברים, דברים

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. הפרשה הזאת נקבעת לקרותה בחודש אב כדאיתא (טוש"ע סימן תכ"ח) (חסר בכ"י ואולי צ"ל הגלית את בניך ואת שותק) שזה מורה שאין הקב"ה משפיע אז דברי תורה, ולכן נקבעת הפרשה הזאת לקרוא אז, להורות שגם אז הקב"ה עוסק להשפיע דברי תורה, וזה שהיה החורבן בחודש אב שהוא אות ט' בספר יצירה [פרק ה'] וגם בט' לחודש שאות ט' הוא חיים כדאיתא בזה"ק (תרומה קנ"ב.) להורות שדבריו חיים וקיימים ולא נפסק הקדושה ממקום המקדש והשי"ת שוכן בקביעות בתוך ישראל להשפיע להם דברי תורה וזה אלה הדברים וגו' הואיל משה באר את התורה וגו'.

אחד עשר יום מחרב וגו'. היינו כי ענין קבלת התורה הוא שקנו דברי תורה במוחם ושכלם ודעתם, וארץ ישראל רומז לקביעות דברי תורה בגוף כיתד שלא תמוט, וזה שאמר להם משה רבינו ע"ה בעת שקבלתם התורה בחורב נדמה לכם שנקבע בלבבכם ואין שום מרחק בין המוח להלב, כי אחד עשר יום מחרב והם הלכו בג' ימים כמו שמפורש רש"י ז"ל, אבל באמת יש מרחק רב מהמוח לקביעות בלב והמרחק היא כל המ' שנה שבמדבר וכל המכשולים שהיה להם אז, ועל ידי זה נזדכך לבם שיהיה ראוים ליכנס לארץ ישראל ולקבועות דברי תורה, כי אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם כדאיתא בגמ' (גיטין מ"ג.), וכל הצער והסבלנות שהיה להם היה כדי שאח"כ יקבעו ד"ת בהם בקביעות גמור, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (תהלים קכ"ז, א') אם ה' לא יבנה בית וגו' אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא, היינו לידיד ה' משפיע השי"ת דברי תורה בלבו אף בעת שהוא ישן ואינו מיגע עצמו כל כך ועל עצמו אמר זה.

הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם. איתא בספרי (והובא ברש"י ז"ל) שיהיו ידועים לכם הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם אותו, ובאמת משה רבינו רבן של כל הנביאים בודאי היה מכיר בכל אדם מי הוא ומה הוא וכדאיתא בזה"ק (יתרו ע"ח.) שמשה היה דן בלא עדים, כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' דא רוח קודשא דהוה אתי לגביה וביה הוה ידע, אלא שבמשפט שניתן להם לישראל למנות דיינים לא ניתן להם רק לדון על פי המשפט וכללי החקים והמשפטים, ולכן אמר משה שהמשפט לאלהים הוא, היינו שמסר דברי תורה לישראל לדון על פי כללי התורה, ואם יבוא לפני משה הכל לא יהיה מקום לכללי התורה כי תיכף היה רואה ומכיר שורש כל נפש, ולכן ניתן להם המשפט לישראל, וזה שאמר להם, שלפני משה אין מקום לשום לבושים לדון על פיהם והרי שבא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מאיזה שבט הוא, היינו שאני איני מסתכל לחזקתו כלל רק לשורשו, אבל אתם שאתם במדרגות נמוכים ממני לכם נמסר המשפט לדון על פי כללים וחוקים ומשפטים וחזקות ועדים, והשי"ת יסכים על דיני ישראל שאף שאין דנים אלא על פי הלבושים, כגון כופר הכל פטור משום חזקה דאין אדם מעיז אף שנמצא לפעמים שאינו כפי הכלל וכן הרבה, אבל השי"ת מסכים על הוראת ישראל שאם דנים על פי התורה וכלליה יסכים השי"ת שהדין דין אמת לאמתו.

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. היינו שאני אשמיע לכם ואלמוד עמכם שתבינו היטב.